על ראש סדר היום - שנה חדשה
אווירת ערב השנה החדשה, וימי הדין ההולכים ומתקרבים, חוברים השנה לאווירת ערב הבחירות החוזרות. כולנו מונחים על כפות המאזניים, איש איש ומעשיו, ומדינת ישראל ועתידה. מה ומי יכריעו את הכף, האם לזכות או לחובה, האם לברכה וצמיחה, או לייבוש והקפאה.
כאן בבנימין אנחנו נמצאים בתנופה אדירה, שנצטרך לעבוד קשה כדי שנזכה להמשיך אותה. אנחנו בעיצומם של מהלכים תכנוניים רבים שאינם נראים לעין, בסדרי גודל אדירים, ותכניות אב שהולכות ונשלמות ברמת המאקרו, כמו למשל הרחבת כביש 60 וכביש 465 שתכוננם הולך ומושלם, ועוד מהלכים שכאשר יבשילו לביצוע מדובר בתקציבי ענק. השאלה מי יישב במשרדי הממשלה שאמורים לבצע אותם, היא שאלה דרמטית עבורנו. ומי ירכיב את הממשלה ומה יהיו דרישותיו, בלמיו והיסוסיו – זו סוגיה הרת גורל עבור ההתיישבות כולה. גם מי שלא מצהיר שהוא מתנגד להתיישבות, אבל אין לו אג'נדה ברורה לגביה, לא ישקיע בה את סכומי הכסף הנדרשים לפיתוחה. והמשמעות עלולה להיות שיתוק.
רגע לפני שמוכרע הכף, אני חושב שכולנו צריכים להתגייס למערכה. אנשי ההתיישבות יודעים להתגייס ולהשפיע, להילחם ולהטות את כפות המאזניים. זה אומר לעבוד קשה ביום הבחירות, להעלות את אחוזי ההצבעה, להתנדב לארבע או חמש שעות שיכולות להשפיע לשנים קדימה. אני חושב שכולם צריכים לצאת מהבית. תתפלאו כמה הרבה אפשר לעשות בכמה שעות שבהן כולם שותפים.
ההתיישבות היא הביטחון
מידי שנה אנחנו מברכים ערב שנה חדשה, תכלה שנה וקללותיה. שני אירועים בטחוניים מרים חווינו מקרוב לאחרונה, שביניהם לבין המתחולל בשאר חבלי ארצנו יש קשר ברור. נכנסנו לחודש אלול עם מתיחות גבוהה בצפון. כמעט מידי שבוע אנחנו נכנסים לשבת עם מתיחות בדרום. וכאן כאבנו מקרוב את רצח דביר שורק, בן עפרה, בגוש עציון, ואת רצח רנה שנרב מלוד בסמוך למעין דני שלמרגלות דולב.
הטלפון שקיבלתי באמצע הלילה שבו נרצח דביר והפרטים הראשוניים ששמעתי מאלוף הפיקוד, החזירו אותי בבת אחת אחורה בזמן, לקיץ ההוא של חטיפת שלושת הנערים. לא מעט מהנתונים היו דומים. וזו היתה תזכורת מטלטלת.
רצח רנה שנרב הוא אירוע מסוג שלא חווינו כאן המון שנים, מסוג הפיגועים המפתיעים והלא צפויים, שבהחלט משבשים את שגרת החיים. פיגוע של מטען, הוא מהפיגועים שקשה להיערך להם ולהתגונן מפניהם.
גם לפני שני הפיגועים האלה, וגם אחריהם, אנחנו בקשר צמוד וצפוף עם הצבא. אני יודע לומר שחיילי צה"ל מסכלים בכל יום ויום פעולות טרור. על החוליות שנתפסות, אנחנו לרוב לא שומעים. אנחנו כמועצה יושבים תדיר עם הצבא כדי לחשוב יחד איך נוודא שאנחנו נותנים לתושבים שלנו יותר ביטחון.
ראש הממשלה בנימין נתניהו התקשר מיד אחרי הפיגוע. העברנו לו חבילת בקשות שמטרתה לחזק את הגוש כולו – החל מכבישי גישה, דרך סוגיות נוספות של ביטחון ועד תרבות. תכנית כוללת. בשלב הזה, בגלל אילוצי הבחירות, חלק מהדברים שעליהם הסכים נשארים בגדר הבטחה, כי לא ניתן לקבל החלטות מסודרות ערב בחירות וגם לא להודיע עליהן כנגזרת מכך, ולכן בינתיים הוא דיבר רק על 300 יחידות דיור בדולב. אבל אנחנו סומכים עליו שיהיו יותר. אני מקווה שהוא יהיה ראש הממשלה גם אחרי הבחירות, והבטחותיו יתקיימו.
יש קשר הדוק בין האמירות הבטחוניות וההתיישבותיות, כי בסופו של דבר, הטרור מנסה להחליש אותנו, ואם לא נגיע יותר למעיין שהיה בו מטען, נמצא את עצמנו עם מטען ליד כל מעיין. אבל אם הם יראו שאנחנו רק מגיעים יותר, ומתעצמים יותר במרחב כולו, לא יהיה שווה לשים מטען.
אני יודע שאלה אמירות שקל לומר וקשה לעשות. כי יש חשש, וזה טבעי. נדרש כאן איזון בין הביטחון והזהירות, ובין הנחישות שלא להירתע. וזה נכון ברמת הפרט, וזה נכון ברמת המועצה. לכן היה חשוב לנו לקיים את האירוע הגדול במעיין דני ביום שישי שאחרי הרצח, ויהיו עוד כמוהו בהמשך, וגם לשפר את כביש הגישה למעיין. אבל כל זאת בזהירות, ותוך תיאום עם הצבא. אנחנו הרי יודעים וזוכרים שבכל דור ודור יש מי שעומדים עלינו לכלותינו, ועלינו המשימה להמשיך עם כל הקושי בדבר.
עולים כיתה
עם סיומו המוצלח של מבצע פתיחת שנת הלימודים, אנחנו נפרדים ממנהל אגף החינוך היוצא, אריאל ניסן, ומקבלים בברכה את מנהל אגף החינוך הנבחר, הרב אוריאל עובדיה מבית אל, שהיה בין המועמדים להיות ראש החמ"ד אבל בחר בתפקיד מנהל האגף אצלנו, במועצה הגדולה בישראל, בתפקיד שיש בו יכולת השפעה אדירה. אנחנו מאחלים לו הצלחה באתגר שהצבנו לו – לקחת את מערכת החינוך של בנימין לרמה הכי גבוהה בליגה הארצית.
אנחנו מודים מאד לאריאל ניסן, על ניהול מערכת חינוך מאתגרת במשך כשנתיים יחד עם כל אנשי אגף החינוך. מדובר במערכת חינוכית עם פיזור שאין לו אח ורע באף רשות. בערים הגדולות יש יותר ילדים ופחות פיזור, במועצות האזוריות יש פיזור דומה אך פחות ילדים. ברשויות החרדיות הכל מופרט. אין הרבה מנהלי אגפי חינוך שנדרשים למשימה בהיקף ובמורכבות שנדרשים כאן, ואנו מבקשים להביע תודה לאריאל על עשייתו המשמעותית והחשובה בהצלחה רבה, ולאחל דרך צלחה לרב עובדיה.
אנחנו מתחילים בימים הקרובים תהליך של כניסה לתכניות עבודה, שיגדירו את יעדי החינוך ואת מהלכי שיפור ושדרוג רמת החינוך בבנימין, בכל תחום מתחומי החינוך.
אחת מהנגזרות המורכבות של מערכת החינוך הגדולה שלנו, הוא מערך הסעות מאד מאד מורכב. לצערנו גם אנחנו כרשות מחויבים להגביל את ההסעות מתוך אחריות לכלל. אנחנו מגמישים את האפשרות להירשם, אך יש לדעת שמי שנרשם למוסד לימודי שאינו באזור הרישום, צריך להתמודד עם העובדה שלא לכל מקום יש הסעות. משרד החינוך הוא המתקצב והוא הקובע את הכללים, והסעות מובטחות רק באזורי הרישום. וכל כמה שאנו מנסים לעזור, לא ניתן לעזור לכולם, וצריך לקחת זאת בחשבון.
יום פתיחת שנת הלימודים היה יום חגיגי ומרגש. פגשתי ילדים מקסימים, מורים מסורים, צוותי חינוך מקצועיים ואיכותיים. אני שב ומאחל לכולם – שנת לימודים משמעותית ומצמיחה. וזו הזדמנות טובה להגיד תודה לאגף החינוך שעבד כל הקיץ יחד עם אגף התפעול, ולרשות ההסעות שלנו, על ניהול מערך של מאות הסעות בכל יום – משימה לא פשוטה בכלל. תודה גם לנהגים המסיעים את ילדינו, מאחלים לכולכם דרך צלחה.
לחזק את בנימין
בתוך כל המשימות והאתגרים, הבעיות וההתמודדויות, הצלחנו להקדיש ערב אחד לחזק ולהתחזק יחד, תושבי בנימין, באירוע סגירת הקיץ הגדול שלנו – "בנימין עושים כבוד" עם ישי ריבו בבריכת הסולטן. ב"ה בנימין גדולה ולא ניתן להכיל את כולם באירוע אחד, אבל אנחנו מתכוונים שיהיו עוד ערבים דומים בשנים הבאות, וכמובן שנפיק מערב זה לקחים להבא. ולמרות שלא כל מי שרצה לבוא הצליח להגיע, אני יודע שההדים שהערב הזה יצר התפשטו ביישובים והשפיעו לטובה גם על מי שלא היו.
התלבטנו מאד לקראת הערב הזה, איך למנף אותו בזירה הציבורית-פוליטית. מצד אחד חשוב ששרים, ח"כים ומנכ"לים של משרדי ממשלה יגיעו, יתחברו, יחזקו, יתמכו וגם יבטיחו, אך מצד שני אף אחד לא רוצה לשמוע בערב כזה נאומים פוליטיים מעיקים. בסיעתא דשמיא הצלחנו למצוא את האיזון. עשינו אירוע מקדים לאנשי ציבור שתומכים ומלווים את המועצה ביום-יום ומסייעים לפיתוחה וקידומה, ואכן זכינו לתמיכה משמעותית. עשרות באו לחזק את בנימין, והאירוע הגדול נשמר חף מעשרות נאומים ארוכים. אין ספק שהיה זה אירוע שבא לשדר עוצמה ולייצר חיבור בנימיני חזק, ואת זאת הצלחנו בענק. אשרינו שזכינו.