כאן זה לב

בשבוע האחרון של החופש הגדול, כשעל פני ילדי ישראל ניכרת עייפות החומר וכובד החום, בלב בנימין מצאתי משב מרענן של אנרגיות טובות. בתוך אולם גדול וממוזג, נהנו ילדי עמותת 'לב בנימין' מפעילות בקייטנה מיוחדת וצבעונית. עשרות ילדים עם צרכים מיוחדים מלווים בחונכים מתנדבים, בני נוער מרחבי הארץ, קיפצו לקצב המוסיקה. באווירה משכרת ומרוממת, המתיקו המתנדבים לרגע את חייהם המורכבים של הילדים. "בני הנוער המקסימים האלו בחרו לבלות את השבוע האחרון של החופש בנתינה", אומרת שלומית קהן, מנכ"ל העמותה, ומוסיפה: "בלעדיהם, המפעל הזה לא יכול להתקיים".

עמותת 'לב בנימין' שוכנת ביישוב עפרה. ראשיתה בהורים לילדים עם צרכים מיוחדים מעפרה, מפסגות ומבית אל, שהתאגדו כדי לחפש פתרונות לילדיהם. בשנת 1998 הקימו ההורים מועדונית שסיפקה לילדים תעסוקה בשעות אחר הצהריים. "העמותה התחילה מחדר ומשרד שהקצה היישוב עפרה", מספרת שלומית קהן על תחילת הדרך. "היום אנחנו מספקים מענה לכלל יישובי בנימין. אנחנו בעצם הזרוע המבצעת של המועצה בטיפול בצרכים מיוחדים. העמותה מספקת מענה לצרכים המשתנים ברצף החיים מגיל ינקות ועד לבגרות", היא מסבירה. "מלבד המועדונית יש לנו מעון שיקומי, דיור חוץ ביתי ומערך תעסוקה לבוגרים. אנחנו מפעילים קייטנות, חוגים, חונכויות אישיות, ושירותים למשפחות כמו נופשונים, שבתות למשפחות וקבוצות הורים".

 

אולפניסטיות לכל דבר

את הצמיחה וההתפתחות שלה, העמותה חבה במידה רבה לאולפנת עפרה. אביה ששר, ראש אולפנת עפרה, הוא שהזמין את 'לב בנימין' ללב האולפנה. "אנחנו צריכים מיוחדים", הוא אומר. "כבית חינוך אזורי בבנימין הרגשנו צורך לתת מענה גם לילדים האלו ושמחנו על ההזדמנות לקחת חלק".

בשלב הראשון הוקצו שני קרוואנים לטובת מועדונית שהופעלה על ידי בנות האולפנה פעמיים בשבוע. "בשיתוף פעולה עם המועצה והחברה לפיתוח, הביאו הסעות את הילדים ממוסדות החינוך המיוחד בירושלים אל האולפנה בצהריים ופיזרו אותם בערב לבתים". לאור התקדמות הפרויקט ששר 'נתן גז'. "מיומיים בשבוע, זה הפך לחמישה ימים. מידי ערב קיבלו הבנות שהשתתפו בהפעלת המועדונית את רשימת שמות הילדים והתקשרו להוריהם. כל בת הציגה עצמה בטלפון להורים וסיפרה שמחר תעבוד כחונכת במועדונית וההורים נתנו את ההנחיות הרלוונטיות לילד שלהם".

באולפנה הבינו את פוטנציאל התרומה המשמעותית לשני הצדדים והחליטו לקחת פרויקט נוסף. "התחלנו לעשות מידי שנה כשלוש-ארבע שבתות אולפנה לילדי 'לב בנימין', עם תלמידות שחונכות ומלוות את הילדים במשך כל השבת", ששר מתרגש, "אי אפשר להמעיט בתרומה שזה נתן לאולפנה, במה שזה עשה לנו. הנתינה מוציאה ומגלה כוחות אצל הבנות, היא בונה אותן. אני לא מדמיין את האולפנה ללא לב בנימין".

ההצלחה הביאה איתה עוד שידרוג - שבתות לילדים ולמשפחותיהם. "שמענו שבגלל בעיית תקציב, העמותה לא מצליחה לארגן באופן קבוע שבתות למשפחות. המשמעות של שבת כזאת היא חשובה מאין כמוה. בשבת כזאת מרגישה המשפחה קצת פחות חריגה, סוף סוף אין מה להתבייש, לכולם ילדים כאלו. כל המשפחות דוברות את השפה ומבינות אחת את השנייה. בשבת כזאת המשפחה משתפת ומשתתפת בעול של משפחות דומות, זה מגבש בין המשפחות. שבת כזאת נועדה כדי להרפות ולאסוף כוחות.

"הבנו שהעמותה הצליחה להרים כמה שבתות למשפחות במלון ברמת רחל, אך לא יכלה לעמוד בהוצאה הכלכלית הגדולה. החלטנו להעמיד את האולפנה ואת שכבת י"א לרשות 'לב בנימין'. בשבת למשפחות יש לבנות שלוש משימות: חלק מהבנות חונכות את הילדים המיוחדים, חלק נוסף מפעילות את האחים לפי גילאים והנותרות מנקות ומגישות". ששר מספר בגאווה על ההשתתפות הנלהבת של הבנות באולפנה: "כבר יותר מעשור שאנחנו מקיימים באולפנה לפחות שבת אחת בשנה למשפחות. בשבתות כאלה נשארות לפעמים גם בנות משכבות נוספות ובנות בוגרות שבאות לקחת חלק".

במקביל לכל היוזמות המבורכות, משתפת האולפנה פעולה עם 'לב בנימין' בערוץ נוסף. "בקיץ לפני 18 שנים", מספר אביה ששר, "קיימנו ישיבה בנוכחות נציגי ההורים, המועצה, האולפנה והישיבה בבית אל, והחלטנו על הקמת כיתות מיוחדות. כיתה לבנים בבית אל וכיתה לבנות בעפרה. בכיתה הראשונה שלנו היו חמש בנות. בכיתה כזאת לומדות הבנות בנפרד אבל משתתפות בתפילות, בשבתות, טיולים ופעילויות מיוחדות יחד עם שאר החברות בשכבה. בהתחלה הבנות חזרו לישון בבתים, אבל בהמשך, בהדרגה, הן נשארו לישון באולפנה".

אביה מספר בסיפוק על התגובות שקיבל מהמשפחות: "מה שזה עשה להורים! הבת שלהם לומדת באולפנה והקהילה מחבקת אותם". בזמן שהכיתה הראשונה סיימה שש שנות לימוד, 'לב בנימין' גדלה ובנתה מבנה קבע. "הם אמנם עזבו את הקרוואנים במרכז האולפנה, אבל שיתוף הפעולה ביננו מתהדק, ויש שער שמחבר בין המבנה החדש שלהם ובין האולפנה", הוא אומר.

כיום יש שלוש כיתות 'לב בנימין' באולפנה בשכבות ח', י' וי"א. את חלק מהכיתות מאכלסות בנות עם תסמונת דאון, פיגור ולקויות, וחלק בתחום היותר רגשי ועל הספקטרום בתחום התקשורתי.

תהליך נוסף שהתחיל באולפנה הוא הפעלת שני פרויקטים עבור הבוגרות. "ניסינו לחשוב איך להביא אותן לעצמאות, איך לעזור להן להבין את העולם האמיתי", מפרט ששר, "פתחנו בשיתוף עם 'לב בנימין' קפיטריה חברתית שמופעלת על ידי הבנות של 'לב בנימין' יחד עם שמיניסטיות. הבנות לומדות להשתמש בכסף, לעבוד ולגלות אחריות. פתחנו גם מתפרה חברתית שבה הן תופרות יחד עם בנות השמינית ובהדרכת מתנדבות ותיקות מבנימין מוצרים כמו כיסויי בד לפלטה ומוצרים לתינוקות".

הפנימייה המשולבת

וכאילו כל זה לא מספיק, ששר מנסה להדביק אותי בהתלהבות שלו ולגייס אותי לפרויקט הבא:
"בימים אלו אנחנו יוצאים בקמפיין התרמה ובונים פנימייה משולבת, הראשונה בארץ! הפנימייה של השמינית מתוכננת להיות מונגשת, ובה שני חדרים לבנות 'לב בנימין', בתוספת דירה למשפחה שתלווה אותן. בדירה יהיה מטבח גדול ופינת אוכל, והבנות מתוכננות להשתלב בפעילויות ובתורניות.

"אין ספק שעצם נוכחותן של בנות 'לב בנימין' באולפנה מוסיף בנו קומה גדולה של חיים, ערכים ושמחה, ויוצר יחד חברה שלמה", הוא מסכם, "כך בונים חברה וכך בונים אישיות".
כשאני מתפעלת מהאנרגיות שלו ומהיוזמות המתפרצות הוא מודה: "נגעת אצלי בנקודה רגישה ומרגשת - החיבור בין האולפנה ל'לב בנימין'. לכן הדברים נשפכו מהלב מיד. אני מקווה שכמו שהדברים יצאו מהלב הם גם ייכנסו ללבבות רבים. ועל זה כבר נאמר... לב בנימין".

כוכבת הסרטון המרגש לגיוס הכספים לפנימייה החדשה, היא לבב גילבר. לבב היא ילדה כובשת ומתוקה מהיישוב שילה, שנולדה עם תסמונת דאון. היא הבת השביעית, בת הזקונים של המשפחה. אביה, נחום גילבר, מעיד עליה: "אני גידלתי שישה ילדים ולבב גידלה אותי". המשפט המרגש הזה נשאר תלוי באוויר כמה דקות, ואז נחום ממשיך ומסביר: "רוב הילדים שלי הם ילדים טובים ופשוטים, נפלאים. הגידול שלהם היה פשוט. ואז הגיעה לבב. ללבב יש גישה לשטחים אחרים באישיות שלי, מקומות שלא פגשתי קודם. למשל, בליל שבת כשחוזרים מבית הכנסת אנחנו נוהגים לשיר. כשהיא היתה קטנה, לפני שידעה לדבר, היא היתה תופסת יד מצד אחד ויד נוספת של בן משפחה אחר מהצד השני ומסמנת לנו בעיניים. לאט התרקם מאליו מעגל ללא מילים. שירה, ריקוד ונשמה. כשקיבלנו את הבשורה בלידתה זו היתה הפתעה. מזל שהמשפחה כבר היתה גדולה וכל האחים יכלו להתגייס ולעזור בגידולה.

"היא למדה בבית הספר בשילה והשתלבה בכיתה רגילה, אבל עם כל שנה נפער פער גדול יותר. בית הספר היה נכון לקבל אותה והסביר פנים, ולבב שמחה ללכת ללמוד, אבל בכיתה ה' החלטנו שהפער גדול מדי, הלימוד בכיתה לא התאים לה, לא היה לה מושג בכלל על מה הם מדברים".

נחום וחיה גילבר החליטו להעביר את לבב לאולפנה בעפרה. "חששנו בהתחלה, לא רציתי מקום שסתם יהיה בייביסיטר, רציתי מוסד שיתאים לצרכים של הבת שלי". נחום הגיע לאולפנה והוקסם. "האולפנה שיתפה פעולה בצורה מדהימה. התלהבתי משיתוף הפעולה בין בנות האולפנה לכיתה. הן השתתפו בשיעורי מוסיקה ואומנות יחד עם האולפנה. בבית הספר בשילה היא היתה חריגה. באולפנה היתה לה הזדמנות להיות שווה, ב'לב בנימין' היא בעולם של שווים ושוות לה, המשחק ברמה שלה".

לבב, שעזבה בכיתה ה' את בית הספר היסודי, הגיעה לשכבת י' באולפנה. היא למדה ברצף בכיתות י', י"א וי"ב, ואז חזרה לסבב נוסף של שלוש שנים לכיתה שנקראת "מכינה לחיים עצמאיים".

אני מנסה להבין מה זה אומר לגדל ילד עם צרכים מיוחדים. נחום מסביר: "היא צריכה הרבה יותר תשומת לב. כל דבר לוקח יותר זמן לרכוש ולהפנים. עדיין לא ממש נתפסים מושגים כמו זמן וכסף, למשל. כישורים חברתיים לוקחים יותר זמן". נחום נותן דוגמאות: "ילד רגיל חוזר מבית הספר ומשחק עם חברים, ילד מיוחד צריך שיעסיקו אותו כל הזמן. ילד רגיל, למשל, יגיב בקריאות שמחה אם יודיעו לו שאין לימודים, אבל לבב לא מוכנה לקבל את האפשרות שאין לימודים. 'בוא ניסע לראות אם יש', היא מבקשת".

בית להרבה חלומות

שלומית קהן, מנכ"ל העמותה, נקראה לדגל לפני כחמש שנים על מנת לפתוח את המעון השיקומי הראשון בבנימין, שהוקם אחרי מאמץ מתמשך של מחלקת הרווחה במועצה. בהמשך הפכה למנהלת העמותה.

המנהלים שקדמו לה, מלי ויעקב שטריגלר, נלחמו במשך שנים בבירוקרטיה, סחבת ובג"צים כדי להקים את מבנה הקבע של העמותה. שלומית כבר הגיעה כשהעננים התפזרו. היום עומד על תילו מבנה יפיפה שנבנה ואובזר בסטנדרטים הכי גבוהים מבחינה עיצובית, טכנולוגית ומקצועית. מבנה מזמין, נעים ויעיל. "המבנה הזה הוא בית להרבה חלומות", אומרת שלומית.

"החזון שלנו", היא מסבירה, "הוא לענות על הצרכים שמתעוררים בשטח. כל דבר מגיע בעיתו. כאשר האוכלוסייה היתה צעירה, מועדונית ענתה על צורך השעה. כשגדלו הילדים, נפתחו כיתות, בקיץ – אורגנו קייטנות לאורך כל החופש. אנחנו מאד קשובים לצרכים שעולים מהשטח. לאחרונה, כשהתבגרה קצת האוכלוסייה, הקמנו מערך דיור חוץ-ביתי ומערך תעסוקה שיאפשר לבוגרים להתפרנס בעצמם במידת האפשר.

לבב גילבר, כיום בת 20, זכתה להגיע לדיור החוץ-ביתי. אחרי כמה שנים במועדונית לב בנימין ושש שנים באולפנה, לבב עברה לאחרונה לדירה החדשה שנפתחה ביישוב. הדירה נמצאת במרחק הליכה ממבנה 'לב בנימין'. זו דירה מונגשת, נוחה, מזמינה ומפנקת. ניכרת בה טביעת האצבע המקצועית של שלומית המנהלת. כל הגימורים, העיצוב והמחשבה על הפרטים, בסטנדרטים הכי גבוהים. כרגע מתגוררות בדירה ארבע דיירות ומדריכה מלווה. חדרי השינה מאובזרים להתמודדות עם מגוון נכויות. הסלון מרווח ומפנק והמטבח רחב. לוח תורניות תלוי סמוך לפינת האוכל - מתורנות מטבח ועד לכביסות, ניקיון, החלפות מצעים והשקיית העציצים. במטבח תלויות גם רשימות אוכל, לוחות חוגים וזמנים של הבנות, וההרגשה היא שחשבו על הכל. בדירה גם פינת עבודה מאובזרת במחשבים ושולחן עבודה נוח. "אני שמחה בדירה, אבל עדיין קצת קשה לי", אומרת לבב, "זה עדיין לא מרגיש כמו משפחה. יש לי חברה טובה אחת בדירה".

הדירה ממוקמת בלב הקהילה ושלומית מספרת על הקשר עם קהילת עפרה בהתרגשות. "קהילת עפרה שותפה להקמת הארגון, צמיחתו והתמיכה בו לאורך כל שנות קיומו", היא אומרת. "ביום העצמאות האחרון הדלקנו משואה בטקס בעפרה, משואת השילוב". לבב היא שהשיאה את המשואה. "התרגשתי כל כך לומר את השם שלי ואת השם של ההורים שלי", אומרת לבב בעיניים נוצצות.

"השאת המשואה מעידה על החשיבות והמקום שנותנת עפרה ל'לב בנימין'", אומרת קהן, "עפרה מאפשרת לנו לפתוח דיור בקהילה ומעודדת התנדבות. נוער עפרה מתנדב בקביעות, יש חונכים מעפרה ומשפחות מאמצות לילדים. יש כל הזמן מעורבות קהילתית מתמשכת, אנחנו מרגישים עטופים.

"יש למשל מישהו שמגיע להניח תפילין מידי בוקר לאחד הנערים שלנו. ויש בעפרה פרמדיק, אבא לילדים, שמתנדב מידי שנה ללוות את הקייטנה בנהריה למשך שבוע שלם, כולל לינה". שלומית נזכרת בהמון דוגמאות וביניהן הסעות, שיעורים בהתנדבות, אירוח בשבתות ועוד. "היתה תקופה שנזקקנו לאוכל בקייטנה כיוון שמטבח האולפנה היה סגור בקיץ. נשות עפרה התגייסו ובישלו ארוחות צהריים לקייטנה לפי סבב תורנויות. ב"ה, היום יש מטבח גדול במבנה החדש".

גם מחוץ לעפרה מרגישה קהן את החיבוק. ברחבי בנימין מתגייס הנוער לסופי שבוע ביישובים. אנחנו כמעט מידי שנה בנוה-צוף, פסגות, טלמון ועוד. "הנוער ביישובים מתגייס לדאוג לאירוח הילדים, לליווי לכל ילד, לכיבוד, לארוחות ולמימון".

למצוא מענה לבוגרים

מערך התעסוקה בלב בנימין נפתח כדי לתת מענה לצרכי הבוגרים, מתוך הבנה עמוקה שתעסוקה מטפחת תחושת ערך עצמי ויצרנות. "עבודה היא נדבך מרכזי בחייו של בוגר עם מוגבלויות", מסבירה קהן.
מידי יום משתלבים בוגרים מעל גיל 21 בתעסוקה. מלבד עבודה בקפיטריה ובמתפרה, חלקם משתלבים בקהילה בעבודות שונות ברחבי בנימין והאזור. וחלקם משתלבים בעבודה במטבח המבשל ובמערך אריזת המזון. "הם חשים שווים ומשמעותיים בחברה. זוכים לשכר על עמלם וגאים בתוצרת שלהם", אומרת שלומית.

לבב עובדת בקפיטריה ובמטבח. היא משתדלת לגלות רצינות ואחריות, ועל הדרך לומדת גם משהו על העולם הכלכלי שקצת מורכב לה. "בקפיטריה אנשים מגיעים לקנות אוכל, ואני מגישה להם ומביאה את הכסף לנעמה", אומרת לבב. את המשכורת היא שומרת וקונה לעצמה דברים: "קצת, לא יותר מדי, מה שחסר לי". את הקניות היא עושה בדרך כלל עם אמא, "לפעמים אני קונה בכסף שלי, למשל מתנות כשנפרדים".

הקפיטריה כעת בשיפוץ. שלומית נותנת לי להציץ פנימה ומנופפת לשלום לעובד על הסולם שמדביק טפט חדש על הקיר. זה נראה מקסים. אני בטוחה שגם הקפיטריה תראה עכשיו מיליון דולר. "הקפיטריה", לוחשת לי שלומית, "היא עסק מפסיד כרגע, אבל אנחנו רואים בו חשיבות גדולה".

גם במטבח עובדת לבב. המטבח אחראי על הכנת המזון למעון השיקומי, למועדונית ולכל צרכי האירוח של 'לב בנימין'. "במטבח העובדים רוכשים מיומנויות בתחום הבישול והקונדיטוריה ממנהלות מטבח מקצועיות המלוות את צעדי ההכשרה שלהם על פי תכנית אישית המותאמת לכל עובד" מסבירה לי שלומית, ומראה לי בגאווה את המטבח. המטבח מבריק ומצוחצח, כל האיבזור נראה חדיש ומקצועי וממש נקי. "אנחנו מקפידים מאד על היגיינה, ניקיון ונהלים". כל העובדים לבושים בביגוד מתאים, סינרים וכיסוי לשיער. "ההקפדה על הנהלים חשובה גם לבטיחות", מבהירה שלומית.

לבב עובדת עד השעה שלוש בצהריים ואז מגיעה לדירה. היא כובשת במתיקות ובישירות שלה ומספרת לי על האחיינים שלה ועל הבית בשילה. אני שואלת אותה על החלומות שלה, מה תרצה לעשות כשתגדל. "יש מישהי שעובדת איתי במטבח, המנהלת שלי, היא יודעת לעשות תסרוקות, אני רוצה שהיא תלמד אותי לסרק ולאפר באופן מקצועי", עונה לבב ומוסיפה, "אני חולמת גם להיות זמרת, להגיע לאקס-פקטור או לדה-וויס. אני אוהבת את השופטות שרית חדד ושירי מיימון". ללבב יש גם חלום שעשוי להתגשם בקרוב: "אני רוצה להיות חונכת אישית, הייתי רוצה לעזור ולטפל במישהו".

 

גם המשפחה צריכה תמיכה

במקרה של לבב, היא נולדה אחרונה למשפחה יציבה וחזקה שהיו בה הרבה ידיים לעזרה, אבל משפחות צעירות יותר עלולות לקרוס מהעומס. "ילד מיוחד במשפחה דורש הרבה תשומת לב ולפעמים זה מאד תובעני ואין להורים זמן להפוגה. מועדונית, שבת לילד או למשפחה כולה מקילה מאד על המשפחה", מסבירה שלומית. "היתה פעם אחרי שבת כזאת שאמר לי אחד ההורים 'זו השבת הראשונה שישנתי בצהריים'".
שלומית מציגה לי את 'הנופשון' שנפתח לאחרונה. "הנופשון הוא בית מותאם לאוכלוסיית צרכים מיוחדים ובו מתאפשר לילדים לשהות לילות מחוץ לבית ההורים, בהתאם לזכאות מטעם המדינה. הלינה בנופשון כוללת טיפול ודאגה לכל צרכיהם על ידי צוות מקצועי תומך, וכן התנסות במיומנויות של ניהול בית. מסגרת הנופשון מהווה משענת משמעותית להורים ומקור להקלה ורווחה". הנופשון כל כך יפה ומזמין שמתחשק לי להישאר. גם הוא מעוצב בקפידה, מקצועי ומרשים מאד.

"אנחנו מכירים בצורך של המשפחות וההורים לעזרה מקצועית ולשיח" מסבירה שלומית את הרקע למיזם נוסף - 'קפה בלב'. "המפגשים מיועדים להורים, והם מהווים הזדמנות להעשרה של ידע, תמיכה והיכרות עם אנשי מקצוע מגוונים מהתחום. אנחנו מאמינים שהדדיות ושיתוף בין המשפחות לעמותה יוצרים קשר חם ומשמעותי".

הורים לאוכלוסייה מיוחדת הקימו לאחרונה פורום הורים בבנימין יחד עם המועצה שתמכה במהלך הזה ומעודדת הקשבה ושיח עם ההורים. הפורום שואף לפעול יחד לטובת אוכלוסייה זו ולספק מידע מסייע להורים.

"אנחנו עובדים בשיתוף פעולה הדוק עם מחלקת הרווחה במועצה", אומרת קהן, "המערכת היא מאד פרו-צרכים מיוחדים ונעשה מאמץ לקדם את השירותים. יש לנו שיתופי פעולה רבים גם עם מחלקות נוספות - חינוך, הגיל הרך, מרכז גוונים, המתנ"ס ומחלקת הספורט במתנ"ס, עסקים, תקשורת ועוד. כל אחד בתחומו נכון לסייע. אבל למרות שמדינת ישראל היא מדינת רווחה, והמועצה עושה כל שביכולתה לקדם את הנושא, יש צורך תמידי בכסף ובמתנדבים.
"ישנן קרנות ויש אנשים טובים בדרך שמסייעים, אך יש לנו מאמץ קבוע ומתמשך לגיוס משאבים. העמותה היא מוסד ללא כוונת רווח. כל שקל הולך לטובת הילדים.

"'לב בנימין' לא יכולה להתקיים ללא מערך ההתנדבות של הנוער בבנימין. כמובן שהם גם מקבלים המון מההתנדבות. הם הכוח המניע. המתנדבים נותנים לנו כנפיים".