מסתכלים קדימה

הבית שלנו נשרף. הבית שלנו עלה באש לפני חודשיים.

היינו בבית. הקטנים כבר ישנו בקומה למעלה ואנחנו היינו למטה במטבח. פתאום שמעתי מישהי שצועקת הצילו, חשבתי שבחורה ברחוב הותקפה ויצאנו לבדוק.

גרנו בבית דו משפחתי - המשפחה שלי עם 12 ילדים, וצמוד אלינו בדו השני גר אבא שלי, ומעליו דיירים בשכירות. בחוץ ראינו את הדייר יורד במדרגות וצועק "המזרן התלקח באש!". מיד חשבנו למי להתקשר, ומחילה, אבל מספר הטלפון 102 לא עלה לנו בראש, רק 100. אולי חוסר מודעות או ידע?

התקשרנו למשטרה ודיברנו עם מוקדנית שלא היה נראה שמבינה מה קורה.

רצינו לכבות את השריפה אבל היה בלתי אפשרי להיכנס לבית השכנים.

הבת שלי וחברתה מיד חשבו על הילדים הישנים למעלה, הודו לה' כי טוב. אישית, לא הבנתי עד כמה שריפה מתפשטת במהירות בזק. לא רציתי להעיר את הילדים, חשבתי שתבוא כבאית קטנה וצ׳יק צ׳ק יכבו את זה, אבל לא כך היה.

איזו הרגשה, איזה חוסר אונים. הגיעו אנשי הביטחון, המזכירות, שתי ניידות משטרה, ואף אחד לא יכול לעשות שום דבר. האש התפשטה לגג תוך שש דקות.

בשלב הזה ידעתי שהילדים בחוץ, שבעלי הוציא את אבא, שכולם בסדר, ומבטי ננעל על "מדורת ל"ג בעומר" ענקית, והקרשים הם הבית שלי...

כל דקה חשובה. זה נכון. הכבאית הגיעה אחרי 15 דקות. 15 דקות ארוכות מאד. והם היו חייבים מנוף, אז קראו לכבאית ממישור אדומים. היא הגיעה אחרי 40 דקות.

אני לא רוצה להתמקד במחדלים שהיו. אני מעדיפה להסתכל קדימה ולהגיד תודה לקב"ה שהציל כל אחד מאתנו. אנחנו מודים לשכנה שצעקה כי בזכותה הילדים אתנו היום. אנחנו מודים ליישוב שלנו המדהים, שתומך ועוזר.

ואיזה לקח יש ללמוד? כבאים יקרים, צריך וכדאי לעשות יום עיון שנתי לכל בית ספר, כמו ימי עיון של המשטרה, ללמד מה לעשות בזמן שריפה ומה אסור (כמה מאתנו יודעים שכדי לכבות אש קטנה חונקים אותה ולא מתיזים עליה מים?).

שנית, כל בית חייב לקנות מטף כיבוי לכל קומה.

ועצה נוספת לקוראים - תבדקו את הביטוחים שלכם ותעשו ביטוח נגד שריפות וביטוח תכולה.

הפעם הראשונה שראינו שריפה היתה בשריפת הבית שלנו. לפני זה ראינו שריפות רק בסרטים.

המשפחה שלנו עברה בינתיים לבית אחר ביישוב, ובעזרת ה' משתקמים ואט ואט נשקם גם את המבנה.