דלג לתוכן העמוד
המגזין הדיגיטלי של מטה בנימין
גיליון 435 חשוון תש"פ נובמבר 2019
דברי הימים

על ראש סדר היום – אחריות לאומית


על ראש סדר היום – אחריות לאומית

בשבוע שעבר שוב התעוררנו לבוקר של מצב חירום, כזה שנדמה שמזמן כבר לא היה לנו: בעשרות רשויות במרכז ובדרום בוטלו לימודים, נורו ויורטו מאות טילים, וגם אנו בבנימין נערכנו - לתרחישים השונים ולסיוע לאחינו באזורים המאוימים.

כאן במועצה חשוב לנו להיערך באופן מוקפד ומסודר גם לאפשרויות של החמרה, אך יחד עם זה אנחנו מרגישים שתפקידנו לשדר מכאן מסר של חוסן ועוצמה. כולנו כאן במטה בנימין ידענו אינספור אירועי חירום, ואנו מסוגלים לשדר יכולת עמידה, חוסן ואחריות לאומית. בשעת סגירת הגיליון הזה טרם ברור לאן יתפתחו האירועים, ואנו מקווים שהשקט יחזור לשרור, אך גם אם לא - זו העת להביע אמון בממשלה, בכוחות הביטחון, ובכוחו של עם ישראל.

 

חשבון נפש

שנה בתפקיד זה זמן טוב לחשבון נפש. לאחרונה ציינו שנה מאז הבחירות לראשות המועצה, וזו בעיקר הזדמנות לבחון מה נעשה ואיך הדברים מתקדמים, והאם אכן הגענו לאן שחשבנו שנגיע בסופה של השנה הראשונה.

מבט אל השנה החולפת מלווה בעיקר בסיפוק על כל מה שנעשה. במועצה כולה מורגשת רוח של עשייה, ולהט להתקדם ולשנות. אני מביט אל השנה המאתגרת שעברנו כאן יחד – שנה של היעדר ממשלה ושתי מערכות בחירות, של פיגועים, של קיצוצים תקציביים – ובוחן את מה שהשגנו ומה שעוד לא, ומרגיש שהחלומות והשאיפות רק הולכים וגדלים.

ישנן שתי גישות בהובלת שינויים - האחת היא לעשות זאת אט אט בתהליך איטי, והשנייה היא ללכת על כל הקופה, גישה שמשמעותה גם לשלם מחירים. לפני שנה החלטנו במועצה שאנחנו פועלים לשינוי בכל הכוח, גם כשהמשמעות היא לפעול במספר חזיתות במקביל. החלטנו שאנחנו נדרשים להעמיד קריאת כיוון ברורה וצעדים נמרצים, אחרת הסיכוי לעשות שינוי אמיתי הוא אפסי. לפעמים נדמה לי שהובלת שינויים כמוה כהזזת לוחות טקטוניים כבדים. לא פעם כדי לקדם מהלכים נדרשנו להתייצב בנחישות מול גורמים רבים שמתנגדים להתקדמות משמעותית בהתיישבות. אבל אם אנחנו רוצים לדבר אסטרטגית, ולבנות מערכת שתדבר אסטרטגית, אין מנוס מלהיות מוכנים גם להילחם.

כך למשל סוגיית הכנסת "נכסים מניבים" ליישובים כדי שיוכלו לפתח עצמאות ואיתנות כלכלית – המהלך החשוב הזה נתקל די מהר בבעיות משפטיות במינהל האזרחי וגרר אותנו למערכה שעוד לא הסתיימה. כך סוגיות מאקרו נוספות – הריבונות, עתיד המינהל האזרחי, תכניות אב במשרדי הממשלה. רבים מהמהלכים האלה לא נראים לעין כיום. אבל הם מבשילים ויום יבוא וייצאו לאור. תכנית אב לתחבורה למשל, שלראשונה מתוכננת במשרד ממשלתי עבור יו"ש, מייצרת תכניות סטטוטוריות לשנים קדימה ומשנה את המשוואה. אפשר לעבוד גם בצעדים קטנים ובטווחי זמן קצרים, אבל בסופו של דבר מה שישנה את העתיד שלנו כאן – אלו המהלכים ארוכי הטווח.

החלומות עוד רבים אבל מבט אל השנה החולפת מראה שהרבה קרה כאן: לראשונה נכנסה מועצה ביו"ש לתכנית אב לכבישים של משרד התחבורה, החלו עבודות שדרוג בצמתים רבים ברחבי בנימין (צומת אסף, צומת שילה, צומת המשטרה הבריטית, צומת רימונים, צומת עפרה, ובקרוב רנטיס ורמזורים בכיכר מודיעין עלית וחשמונאים), שודרג כביש דוכיפת בפסגת זאב וכביש 446 לקראת הרחבה, חנכנו את מפרידן אדם וכביש הטבעת המזרחי, הוקמה מחלקה אסטרטגית ואנו מכוונים את היישובים לחשיבה אסטרטגית תכנונית ועצמאות כלכלית (נכסים מניבים).

בתחומי החינוך והשירות, מונה סגן לענייני חינוך והתקבלו הכרעות עקרוניות בנושאי חינוך שהיו לא ברורות עד כה, הוקמה מחלקת איכות השירות ותושבים רבים מדווחים לנו שהם מתחילים להרגיש את השינוי, שודרג המוקד העירוני, ובקרוב נפתחת שלוחת המועצה בנעלה.

תחום העסקים מונף והוקם פורום עסקים, הוקמה חברה כלכלית ובקרוב ימונה מנכ"ל, הוקם "בנימין טק" שכולל תכנית אקסלרטור, חממה טכנולוגית ותכנית מדעים ייחודית בבתי הספר, נוצרו קשרים בינלאומיים עם רוסיה וארה"ב וחוזק מערך גיוס התרומות, נכנס לתפקידו רכז קרקעות פעיל שמקדם את סוגיית הקרקעות מול המינהל האזרחי, ביקרו בבנימין כמעט כל השרים וגם ראש הממשלה, וכן בכירי משרד המשפטים והפרקליטות, נכנסנו לתכנית מעוף קק"ל ולמיזם "ישראל צומחת", ועוד ועוד נושאים וסוגיות חשובים שמקודמים בקצב מסחרר.

וכל כמה שהקצב מסחרר ולא פשוט להתמודד עם טירוף-האירועים והסוגיות, אחד הדברים שלמדתי, זה שדברים לא משתנים ביום. אנחנו פועלים בתוך זירה מורכבת ומאתגרת. וגם בתוך הזירה שלנו - יש במועצה עובדים מדהימים ומסורים, ותהליכי שינוי דפוסי עבודה לוקחים זמן. המגמה היא לעבוד יותר נכון ומסודר, עם חשיבה אסטרטגית ויותר תיאום וסינכרון, ודגש על דיגיטציה ואיכות השירות. לפעמים זה מתסכל כי אנחנו רוצים תוצאות מהירות, אבל מבינים שמדובר בתהליכי עומק והעיקר להתמיד בהתקדמות לכיוון הנכון.

אז אם אני יכול לסכם, זו היתה בהחלט שנה מאתגרת. פתרנו הרבה סוגיות, קיבלנו הרבה החלטות, קידמנו הרבה פרויקטים. עדיין אנחנו סוחבים גיבנת של תשתיות שלא קודמו כראוי במשרדי הממשלה במשך שנים רבות, אבל התקדמנו. ובעיקר עשינו השנה כל מה שאפשר כדי שהשנה הבאה תהיה עוד יותר מועילה ומשמעותית מהרבה בחינות. 

 

בגובה העיניים

ימי סגירת הגיליון הזה מלווים ברעש המאבקים ביצהר. תושבי יצהר והמשטרה מאשימים אלה את אלה באלימות, התקשורת כמובן נוטה להעצים את אלימות התושבים, מה שלרוב מציג זווית חד צדדית מאד; אבל אנחנו זוכרים על בשרנו אירועי אלימות לא פשוטים אצלנו בבנימין בין תושבים לבין המשטרה, שבהם דווקא האלימות המשטרתית היתה חמורה פי כמה.  

לאחרונה הזדמן לי לקיים שיחה ארוכה עם כמה חבר'ה מאחת החושות בגבעות שסביב שילה. ידעתי שהצבא והמשטרה מתכננים לפרק את המבנה שהם גרים בו, וביקשתי שיחכו עוד יומיים. הכנו פק"ל קפה, קבענו מיקום שלא שייך לשום גבעה ספציפית, וישבנו לדבר. השיחה התארכה והיתה חשובה מאד. כשמדברים בגובה העיניים ומוכנים לשמוע, מתוודעים לתמונה הרבה יותר מורכבת. שיח של אמון, שיח של קשב ורצון להבין, יכול למנוע הרבה התנגשויות אלימות. אני יודע לומר שבעקבות השיחה הזו, הרבה מאד השתנה, ולא היה צורך בעימות פיזי. אם ברשויות המדינה, בצבא ובמשטרה יבינו שכל עימות כזה רק מעצים את סחרור האלימות, ולא מרגיע אותה, ושעדיף לפתור דברים באופן אחר, נוכל לחסוך הרבה כאב והרבה אנרגיות של התנגשויות מיותרות.

 

על כפות המאזניים

כבר חודשים רבים שמדינת ישראל תחת סחרור אין-ממשלה, מה שמציב אתגר קשה בפני הרשויות המקומיות בכל רחבי הארץ. בגדול התחושה היא של "אין אבא", גם במשרדי הממשלה אומרים הפקידים שהשרים ללא כנפיים; ותוסיפו לזה את ההשלכות התקציביות של שתי מערכות בחירות (ואולי שלישית) והיעדר ניהול במדינה, וכך החוסר מתגלגל מהר לפתחן של הרשויות.

תמונת המצב הלא ברורה, והאפשרות של בחירות שלישיות, מעלות בכולנו הרבה סימני שאלה. אבל מעל כל אלה, ברור לי שאם אנו פועלים כאן בשליחות, בשם ריבונו של עולם, אז זווית הראייה שלנו חייבת להיות רחבה, כלל ישראלית, ולא רק נקודתית. אני מרגיש שמונח כאן משהו גדול יותר מההתיישבות על כפות המאזניים. אולי בעת הזאת הגיע הזמן שנהיה מלוכדים מול האתגרים. אולי משהו טוב אחר נולד ועוד ייוולד מהמסע הארוך והמטלטל הזה שכולנו עוברים. ימים יגידו.

חזור למגזין