דלג לתוכן העמוד
המגזין הדיגיטלי של מטה בנימין
גיליון 436 טבת תש"פ ינואר 2020
מאמרים

דרך של חיים

מעט יותר מחודש חלף מאז התאונה הנוראית בה נהרגו ציפי רימל ובתה התינוקת נעם רחל ז"ל, ונפצעו באורח קשה הבעל אפרים והבן איתי. על אישיותה רבת האור של ציפי כתבה חברתה ליישוב נווה צוף


דרך של חיים
ציפי ונעם רחל רימל ז"ל

לפני שבועיים וחצי אור גדול כבה בעולם.

ציפי,

הלכת מאתנו בפתאומיות. את ונעם רחל. שהספיקה להאיר את העולם רק בשלושה שבועות של חיים.

היית אמא למופת לאיתי, ללאה, עמיחי הראל ונעם. השקעת את כל כולך בחינוך שלהם, בהכלה, בהקשבה, בחיבוק, בידיעה בדיוק מה כל אחד מהם צריך ולמה זקוק.

אשת חיל לאפרים. הייתם יחד מודל לכבוד הדדי, לזוגיות, למשפחתיות, להשלמה אחד של השני. תמיד דחפת ועודדת אותו לתרום בכל תחום, בבית הכנסת במזכירות, ביישוב, בעבודה. היית לו גב חזק ותומך.

מורה שכל התלמידים אהבו והעריצו. ידעת איך לגרום להם לאהוב כל דבר, כל מקצוע. בשירה, משחק והצגה הובלת את לימודי האנגלית בבית הספר למקום טוב ומשמח. ידעת לחנך ולשים גבולות. לראות כל תלמיד בגובה העיניים שלו, למצוא בכל אחד את הנקודה הטובה, שתעצים אותו, ולחבר לכך גם את הוריו.

היית רכזת חברתית ורכזת קייטנה שכולם חיכו לה, לפעילויות השוות, לשירים ולריקודים שלימדת את הילדים.

שכנה נפלאה. כל כך הרבה נשים אמרו שהיית החברה הכי טובה שלהן, הבית שלך היה פתוח לכל אחד ואחת, תמיד אירחת עם כל הלב העצום שלך בהרבה חום ואהבה. אחרי לידה היינו זוכות לפינוקים טעימים ממך כמו שרק את ידעת לפנק.

היית עמוד תווך בקהילה. כל כך מעורבת, מחוברת. תמיד עם רוח התנדבות, נתינה וחסד שסוחפת אחריה כל כך הרבה אנשים.

שליחה שזוכרים עד היום. גם כשחלפו כבר שש שנים מאז שארזתם את ביתכם ויצאתם לשיקגו. כל כך הרבה אנשים עשו עלייה בזכותך, נשארתם שם שנה ועוד שנה, עשיתם חיל בקהילה ולא רצו שתעזבו.

היית מדריכת כלות, שבחרה את הכלות שלה אחת-אחת כי הליווי שלך לא נגמר בחתונה אלא בכל צעד וצעד אחר כך בבניית הבית. הכנסת את הכלות שלך עמוק לתוך הזוגיות שלך ואפשרת להן לבנות את הכל מתוך ראייה של אהבה וכנות.

העברת שיעורי תורה, בפשטות, בלהט ושמחה של לימוד, באהבה אמיתית וטהורה לקודש. תמיד היה לך מה לחדש, אם זה בתנ"ך, במעשייה של ר' נחמן או באיזה סיפור או פיסקה של הרב קוק.

ציפי, היית לי חברה שאפשר לצחוק איתה, לשתף בכאב, לשבת איתה לקפה או לצאת איתה לקניות. לארח ולהתארח בשבתות, חגים וסתם ימי חול. הילדים שלנו גדלו יחד, וכל כך שמחתי שנולדה לך נעם כדי להעביר לך את בגדי הבנות שלי... אבל לא זכיתי.

השארת לנו חלל.

אבל השארת גם דרך. דרך של חיים.

הספקת כל כך הרבה בחייך הקצרים, כך שבכל מקום שאנחנו מחפשים אותך עכשיו אנחנו יודעים בדיוק מה היית אומרת לנו , ומה היית עושה.

תתפללי גם את שם למעלה, על אפרים ואיתי אהובייך, יקירינו. שיחזרו אלינו בריאים בגוף ובנפש. אנחנו מבטיחים שנחבק אותם חזק חזק יחד עם לאה, עמיחי והראל. מבטיחים לך.

ציפי,

האמנת בכל ליבך בביאת המשיח וציפית לישועה יום יום, באמת. בפשטות. ירושלים הבנויה היתה הכיסופים שלך, כל חייך.

אני מקווה שעלית לשם למעלה כדי להזיז הרים כמו שרק את יודעת, להביא את המשיח איתך יחד חזרה אלינו לכאן, כי אנחנו מתגעגעים וכואבים כל כך.

בתפילה לגאולה שלמה.

חזור למגזין