דלג לתוכן העמוד
המגזין הדיגיטלי של מטה בנימין
גיליון 440 תשרי תשפ"א ספטמבר 2020
טורים

החיים עצמם - תחל שנה"ל וברכותיה

בתום שבוע של מאמץ מרוכז, אני שמח לבשר שיש לנו כמעט את כל הציוד הנדרש וגם את כל הציוד הלא-נדרש לשנת הלימודים החדשה. ותודה לאנה, אלזה, צ'ייס ומרשל שהביאונו עד הלום


החיים עצמם - תחל שנה"ל וברכותיה

מסביבי נשמעו קריאות צהלה. מכל כיוון נראו המוני אנשים מאושרים, לידי שתי נשים התחבקו כאילו זכו בלוטו. שאלתי את נהג האוטובוס מה פרץ השמחה והוא הסביר לי שהרגע הודיעו בחדשות שבניגוד לתחזיות הקודרות - שנת הלימודים תיפתח כסדרה, כנראה רק עם שביתה של יומיים ולא של שבועיים כפי שחששו כולם.

ה-1.9 הוא עבורם יום חג, הרהרתי לעצמי. אבל אני אישית מתקשה לחגוג אותו. שלא תבינו לא נכון, הילדים משגעים גם אותי באוגוסט. אבל שבוע ההתארגנות לספטמבר, כבד עלי יותר. והשנה – יותר מתמיד.

כנצר למגזר מרובה ילדים אני אמון על הכנת שישה ברברים לשנת לימודים שספק תתקיים ספק תתבטל. ואם תתקיים - לפחות לגבי ארבעה ברברים, ספק ילמדו ספק לא ילמדו. ואם תתקיים וילמדו - ספק מה יעשו בשאר הזמן, אחרי שבע הדקות שבהן ילמדו.

שבוע ההכנה לספטמבר מתחיל בקנייה מסורתית ומיותרת של מכשירי כתיבה חדשים ומיותרים, לפי מגדר וגיל:

יחידת החילוץ לא' בנים.

אנה ואלזה לג' בנות.

קלמר שלושה תאים לה' בנות.

מכנסיים יפים (לדעתי) שטובים (לדעתו) לחטיבת הביניים.

דגמ"ח מרובה כיסים ("אני לוקח את זה רק בשבילך") עם חולצה לא תואמת ("לדעתי זה כן מתאים!") למתבגר א'.

מחשב מדעי 9.009 ולא 9.008 למתבגרת ב', שעושה רושם שדווקא כן תשתמש במחשבון בחודש הראשון ללימודים.

עטיפות ספרים מיקי מאוס עם פסים ורודים, מחברות "לא חומות כי זה של חנונים", מחדדים – כאלה עם קופסה שהלכלוך נשאר בפנים כדי שיישפך בתוך הילקוט, מחק ריחני שלא מוחק, ועוד.

הקנייה המוזרה מכולם הייתה תיק אוכל לגן לפעוט בן ארבע, שדרש תיק חדש עם צ'ייס ומרשל, ובאותה נשימה הודיע שהוא לא מתכוון ללכת לגן כי הוא רוצה גן בזוּם.

הפרק השני בשבוע ההכנה, הוא דיון מתורבת סביב השאלה - מי מהילדים צריך ילקוט חדש, או ליתר דיוק, למה כל אחד מהם צריך ילקוט חדש. מדובר בדיון מתומצת, שקט ותכליתי – מהסיבה הפשוטה שפשוט אף אחד לא באמת צריך ילקוט חדש. מדובר בניסיון עקר שמעולם לא צלח. ילקוט חדש ניקנה רק כאשר אחד מהסבים או הסבתות מחליט לקנות אותו. ובכלל, התחושה הכללית היא שהשנה התיק היחיד שיהיה בשימוש הוא תיק המחשב, בין זום לזום.

המתווה החדש עם הקובץ סופי

אבל כל אלו היו רק הקדמה לקושי האמיתי של שבוע ההכנה לספטמבר. זה נשמע כמו שאלה מילולית מכשילה במתמטיקה: שישה ברברים קיבלו שישה מכתבים שבכל אחד מהם שלושה מתווים אפשריים לשנת הלימודים. לכל מתווה נדרשת חלוקת כיתות שונה ובכל קפסולה תיתכן שעה שונה לתחילת וסיום הלימודים. עבור כל מכתב, נשלח מכתב אחר שמחליף את שלושת המתווים באפשרויות של מתווים שונים. נשאלת השאלה – כמה מכתבים עם כמה מתווים הגיעו אלי הביתה, וכמה מהם תכננתי לקרוא אבל לא קראתי?

הפרק האחרון בשבוע ההכנה, הוא הלא פרק קניית הספרים. היה רעיון גאוני למישהו לעשות פרויקט השאלת ספרים. רעיון מבריק. אבל אז הגיע גאון אחר ואמר: למה לעשות השאלת ספרים מלאה? בואו נעשה להם השאלת ספרים מיוחדת. לכל כיתה נוציא שני ספרים מהפרויקט. נבחר שני ספרים מהרשימה שלא מקבלים בהשאלת הספרים. שני ספרים שההורים יצטרכו לקנות לבד. זו גאונות אמיתית!

יום לפני תחילת הלימודים גיליתי שלרוב הברברים בבית חסרים לפחות שני ספרי לימוד. אבל בממוצע יש לנו כמעט הכל ובהסתברות גבוהה השנה תסתיים לפני שיגיעו לספרים האלה. אז ויתרתי על המאמץ.

בהסתדרות המורים כרגיל נערכים לשביתה, ואני, אזרח שאכפת לו, הוצאתי פרסום לכלל ההורים האכפתיים במדינת ישראל וקראתי להם לצאת למחאה. לשביתה. הורים יקרים - בואו נפתיע את המורים! בואו נשבות! בואו נחליט שלא חוזרים ללימודים עד שמבטלים לנו את שבוע ההכנה לספטמבר. פרסמתי באזור מגוריי שלטי "לא חוזרים ללימודים!" ו"ראשון לספטמבר זה לחלשים", נעמדתי עם מגפון והכרזתי על הפסקת ההתארגנות לספטמבר. אנשים התאספו מרחוק ונראה היה לי שהם מגלים עניין במניפסט הקצר שלי.

ראשונה מכולם הגיעה אשתי. קרעה את השלטים, נתנה לי רשימת ספרים לקנייה והודיעה לי שגם אם יש שביתה – אני את הילדים שלי לוקח לבית הספר בראשון לספטמבר.
'ואל תקשיב לחדשות', היא אמרה, 'גם אם יש סגר, אתה מעביר אותו עם הילדים במסגרות'.

 

חזור למגזין