דלג לתוכן העמוד
המגזין הדיגיטלי של מטה בנימין
גיליון 441 כסלו תשפ"א נובמבר 2020
טורים

החיים עצמם - הכן נפשך לחורף

רוצים לבחון כמה ותיק השכן המתנחל שלכם? בררו אם הוא אוהב חורף או קיץ. מי שגר כמוני בהרים הקרים, סחופי הרוחות עם גשם לפרקים וחשמל לפרקים, יבין הכל


החיים עצמם - הכן נפשך לחורף

אומרים שהעולם מחולק לאנשים שאוהבים חורף ואנשים שלא אוהבים חורף. אני מהסוג השלישי. אני שונא חורף. אני שונא כל מה שקשור לחורף. אני שונא שעון חורף. אני שונא בגדים של חורף. אני שונא לשטוף ידיים בחורף. פעם ראיתי שלט פרסומת: "הכן רכבך לחורף", כל כך שנאתי את זה שמשהו בי אמר לי להרוס אותו. משהו בי גם לא עצר אותי מלעשות את זה. אז הרסתי. את השלט.

מאז אני גם שונא שוטרים. או ליתר דיוק את השוטר שתפס אותי משחית את השלט. בחקירה, תחת עינויים ואיומים כבדים: "אם לא תספר לנו מה עשית, נקרא להורים שלך" - הודיתי שרציתי לשנות את האותיות ככה שבמקום 'הכן רכבך לחורף' יֵצא שם 'למכירה אלפחורס'. (כמה מכם בודקים עכשיו אם יש את כל האותיות של 'אלפחורס' ב'הכן רכבך לחורף'?)

פעם בדקתי מה הגימטריה של המילה חורף. קיבלתי שתי תוצאות מעניינות. הראשונה הייתה 'הפועל חיפה'. השנייה הייתה 'בא סוף עֹלם'. (כמה מכם בודקים עכשיו אם זו באמת הגימטריה או שהמצאתי?). בעיקר לא הבנתי מי הגאון שברשימת הגימטריות למילה 'חורף' הכניס את התוצאה השלישית: 'וחרף'. אתם מבינים? ישב בן אדם והחליט לפרסם באינטרנט, שהגימטריה של 'חורף' - זה 'וחרף'. מה הוא חשב? שלא נשים לב שהוא רק שיחק עם האותיות?! בשעשועון 'מילים מבולבלות' שעשו לבת שלי בכיתה א' השקיעו יותר.

כיליד מועצת בנימין, אי אז לפני 40 שנה, גדלתי בחרדות מהחורף. תמיד, בכל חורף, הייתה לנו הפסקת חשמל. לא הפסקה כזאת קטנה של תיקוני חשמל פעם בחורף, אלא הפסקה פעם בשבוע. למשך שבועיים. בלי אור, בלי חימום, (ולהזכירכם גם בלי פלאפונים). בגדול, הייתי אומר שאין לי זיכרונות מהילדות בחורף כי רוב הזמן היה חשוך. לא ראיתי כלום. 

הדבר היחיד שעבד בהפסקות החשמל היה הטלפון הקווי. אף פעם לא הבנתי למה הוא ממשיך לעבוד, אם הטלוויזיה לא עבדה והתנור לא עבד. כמה שהסבירו לי שזה לא אותו דבר – לא הבנתי. איך אומר ינון מגל? ז.ל.א.ד.

הטראומה הזו של חורף ללא חשמל מכה בי עד היום. בכל פעם שמעט מתקרר, כשמתחיל גשם או ברגע שאפרוריות של חורף משתלטת על העולם - אני חש את החשמל הולך ואוזל מביתי. אני ממש מרגיש את המוניטור של חיי החשמל מצפצף לאט יותר ויותר עד שהופך לצפצוף אחד ארוך רציף. אין כזה מוניטור והחשמל לא הולך ואוזל, אבל במוח שלי, למוד הטראומות מילדות חשוכה וקרה (אכן שורשים פולניים...) זהו דמיון שהופך למציאות.

היום אני אדם מבוגר, והחשמל הפך דבר מעט יותר יציב – אם כי יש עוד הרבה מה לעשות בתחום בהתיישבות הצעירה והמתפתחת - ובכל זאת, בכל פעם שיש הפסקת חשמל באמצע הלילה קורה דבר מוזר. כולם מתעוררים. כל מאות ילדיי, שעד לפני רגע ישנו שנת ישרים עמוקה, מתעוררים ברגע שהחשמל נופל. מה זה המנגנון האידיוטי הזה? אתה מצפה מהחושך שנפל על העולם שרק יעמיק את השינה של הילדים, ומי יודע אולי למחרת הם לא יקומו ב-6:00 בבוקר. אבל לא. בכל פעם שהחשמל נופל - כולם מזנקים כאילו הייתה הקפצת טירונים בבסיס של גולני.

במדינה מוכת טראומות ועמותות שמטפלות בנפגעי טראומה, אולי זה מצדיק לפתוח עמותה לנפגעי הפסקות חשמל. אלפי משפחות מכירות את החרדה ולא מצליחות להבין איך זה שתמיד ביום שישי גשום וקר ייפול החשמל ודווקא בשכונות הקרוואנים של הצעירים עם התינוקות? מישהו שם מוסר מודיעין טוב לחשמל המעצבן הזה.

בעת כתיבת שורות אלה יורד מבול. הכל אפור סביבי. קר בבית. אני שומע את החשמל עומד להיגמר. זה גשם חזק כל כך, מסוג הגשמים שמשמחים את סבא שלי החקלאי, אבל אותי אישית מכניסים לדיכאון. דיכאון שיסתיים אולי בפסח. בטח לא לפני פורים. זה עושה לי חשק לכתוב על פסיכולוגים. בעיקר על פסיכולוגים גרועים. פעם ישבתי אצל פסיכולוג שאמר לי את האמת בפרצוף. אז יצאתי בכעס. הוא לא הבין מה אני רוצה ממנו.

הסברתי לו שהאמת גם ככה מבאסת ותפקידו הוא לא לבאס אלא להוציא אותי מהדיכאון. הוא חשב על זה קצת ואמר שאולי הוא לא מתאים להיות פסיכולוג. הוא יצא מהחדר בדיכאון ומשהו בסיטואציה הזו דווקא מאוד שימח ועודד אותי.

חזור למגזין