דלג לתוכן העמוד
המגזין הדיגיטלי של מטה בנימין
גיליון 442 ניסן תשפ"א מרץ 2021
כתבות

ארץ הילדים - יש לי רֵאָיוֹן - מחליקה את זה

היא נולדה כאן בבנימין, בלי שום אגמים קפואים או היכל החלקה בסביבה. למרות זאת בחרה רוזה להיות מתעמלת אומנותית בהחלקה על הקרח. ראיון אישי


ארץ הילדים - יש לי רֵאָיוֹן - מחליקה את זה

לפני 30 שנה עלו ההורים של רוזה פוקשנסקי, שכנתי ליישוב נריה, יחד עם שני אחיה הגדולים מרוסיה לישראל. אחותה והיא נולדו כאן. "דור ראשון בארץ ישראל", היא מספרת לי. "אני נולדתי בבנימין, לא עברתי דירה אף פעם. ההורים שלי בחרו בנריה כי הם התאהבו במקום. האוויר כאן יותר נקי וצח, הם אוהבים את הנוף. אני אמנם לא בחרתי במקום אבל אני מאוד אוהבת אותו".

רוזה היא תלמידת כיתה ט' באולפנת בני עקיבא נריה, ובשעותיה הפנויות היא מתעמלת אומנותית בהחלקה על קרח.

איך הגעת לספורט ההחלקה על הקרח?

"אני חושבת שכל ילד שרואה החלקה על קרח ישר מתלהב ומתחשק לו לנסות. אמא שלי עוד ברוסיה החליקה על קרח וידעה כמה זה כיף, היא ידעה את היתרונות של זה והיא דחפה אותי עד שהבנתי שאני רוצה את זה בעצמי. ועכשיו אני חיה את זה ואף רוצה להתעסק בזה בעתיד.

אני מתעמלת בנבחרת מועדון בת ים ואנחנו מחליקים בהיכל הקרח בחולון ומשתתפים בתחרויות. השתתפתי בכמה תחרויות בינלאומיות שהתקיימו בישראל. הגעתי לרמה של ביצוע תרגילים מסובכים וקשים, כמו קפיצות דאבלים.

יש לי מאמנת נפלאה, קוראים לה נלי גוגינשוולי. היא בן אדם מקסים שמלמד אותי לא רק החלקה על קרח אלא גם כישורים לחיים".

רוזה באימונים

ספרי על רגע מיוחד על הקרח.

"במבחנים האחרונים שהיו לי לפני חודש, החלטתי שלא משנה אם הצלחתי טוב בהופעה או לא, החיוך של הסוף יהיה חיוך של סיפוק. הבנתי שאני חייבת לזכור את הרגע של הסוף בו אני מחייכת. אחרי כל ההפסקות - של סגרים, בידודים או ימים שהייתי חולה, ההחלקה על קרח זה משהו כיף שאני לא יכולה להסביר במילים, אני עפה שם".

אילו קשיים את חווה כמתעמלת?

"יש קשיים. מבחינת הלימודים צריך לתכנן לוח זמנים. זה לא פשוט, אבל מסתדרים. בשבילי זה שווה את זה. לפעמים נדחים אימונים לשבת ואז אני לא יכולה להשתתף.

בעניין הלבוש קבעתי לעצמי חוקים שרבים מהעולם הדתי לא יסכימו איתי עליהם, אבל יש לי את הגבולות שלי. מצאתי לעצמי את הפתרונות.

בקורונה קשה כי אין תחרויות. העניין הוא לא רק להתחרות בקבוצה אחרת, אלא גם כדי לראות את הרמה שלנו. עכשיו אין תחרויות רגילות, אין ניקוד, אין קהל".

מי עוזר ותומך בך?

"התומכת הראשית זו אימא שלי שהכי מבינה אותי. היא מבינה שאני צריכה להיכנס לתזונה בריאה, שאני צריכה הסעות. גם אחותי וגיסי, נגיד כשהם רוצים בייביסיטר ואני לא יכולה לבוא כי יש לי אימון, הם מבינים. כולם לוקחים חלק ותומכים בי הכי שאפשר".

מה היית אומרת לילדים שמתעניינים בספורט מקצועי?

"זה מצריך השקעה, לא רק מצד המתאמן אלא גם מצד ההורים. הילדים צריכים להבין שזה לפעמים בא על חשבון דברים אחרים כמו תנועת נוער ופעילויות חברתיות".

מה את עושה כשאת לא מתעמלת?

"אני אוהבת מאוד לקרוא, צופה בריקודים, רוקדת בעצמי. זה התחביב העיקרי שלי, וגם קצת מוזיקה".

האם תמשיכי כמתעמלת בעתיד?

"אני רוצה להמשיך כל עוד אני יכולה, אבל לא כמקצוע. אני רוצה שזה ימשיך להיות חלק מהחיים שלי אבל אני לא מתכננת להגיע לאולימפיאדה.

יש לי הישג ויש לי מטרה אליה אני שואפת, אבל לאולימפיאדה אני יודעת שלא אגיע כי התחלתי לעסוק בהחלקה על קרח בגיל מאוחר יחסית ועד שאגיע לרמה - "הספינה חלפה". כבר אהיה גדולה מידי. התחלתי להחליק בכיתה ה' ורק מכיתה ז' להופיע בתחרויות. אם הייתי מחליטה להתחיל זאת לפני, הייתי יכולה להגיע לרמות גבוהות יותר.

היום אני מתאמנת בעיקר בשביל עצמי ופחות בשביל המיקום שלי בארץ ובעולם". 

חזור למגזין