דלג לתוכן העמוד
המגזין הדיגיטלי של מטה בנימין
גיליון 442 ניסן תשפ"א מרץ 2021
טורים

החיים עצמם – שאלת בחירה

זה לקח ארבע מערכות בחירות, שלוש טיוטות לטור, שתי מנות של פייזר ואישה אחת חכמה, כדי להבין שבחירה מושכלת זה לא בשבילי


החיים עצמם – שאלת בחירה
איור: תמרה קרת

אף פעם לא הייתי טוב בבחירות.

בפקק תנועה אני תמיד בוחר בנתיב שמתברר כאיטי יותר. זה שלא מתקדם. זה שכולם עוברים אליו כי נראה שהוא מהיר יותר, אבל אז מתגלה שמתקדמים בו אחורה. ואם קרה שבחרתי באמת בנתיב המהיר יותר – פתאום מסתיים הפקק והבחירה שלי שווה כמו בחירה למפלגת הפיראטים.

ברמי לוי אני תמיד בוחר את התור שבו נגמר הנייר בקופה. או את התור עם האיש האיטי ביותר בארץ באריזת שקיות. או את התור שמחכים בו שעה לאחראי משמרת שיגיע מהדוכן הרחוק שלו כדי לעשות ביטול. אגב, אשמח אם מי מקוראיי יסביר לי למה צריך אישור מיוחד ומסווג כל כך לביטול מוצר. לדעתי זה סתם תרגיל שיווקי: הרשת בונה על זה שתתייאש מלהמתין לאחראי ותגיד למוכר 'יאללה לא משנה, תשאיר את זה כבר. חפיף. חמישה שקלים'. אם אני כבר בוחר פעם בתור הנכון בסופר, בתור המהיר – אז מיד מאחוריי ייעמד מבוגר טרחן עם הערות מעצבנות שיגרמו לי לתת לו לעקוף אותי – רק לא להיות איתו בתור.

בכדורסל אני תמיד בוחר בקבוצה שמפסידה בסופו של דבר. ואם קורה שבוחרים אותי כדי לשחק בקבוצה – אז פתאום הקבוצה מתחילה להפסיד. משהו בי פשוט לא מסתדר עם בחירות.

הבחירה היחידה שעשיתי נכון – הייתה אשתי. אבל אז התגלה שהיא מבחינתה בחרה אותי. לא בחירה הכי טובה. מה שייתכן שהופך אותה לבחירה פחות מוצלחת כי היא לא יודעת לבחור נכון.

בקיצור, אל תתנו לי לבחור. מה שכן - אני אלוף בלדעת מה לא לבחור. לפני הרבה שנים שאלו אותי על שידוך לבחורה מאוד מוצלחת שאני מאוד מעריך. הבטחתי לחשוב על רעיון. שבועיים לאחר מכן עדכנו אותי ששידכו בינה לבין חבר טוב. איכותי ומוערך גם הוא. הזדעזעתי מהמחשבה שהם יתחתנו יחד והכרזתי בביטחון – זה לא יילך. הם לא מתאימים. היה לי ברור שאני אולי לא הכי טוב בבחירות – אבל אני ממש טוב בלדעת מה לא לבחור. הימים עברו והזוג התקרב ולא נפרד. התאוריה שלי עמדה בסכנה. האם גם מה לא לבחור אני לא יודע? אז מה אני כן יודע? שאני לא יודע לבחור ולא יודע מה לא לבחור?

נשמתי לרווחה רק לאחר כמה חודשים כשבני הזוג נפרדו והתחתנו כל אחד מהם עם מישהו אחר. כל כך שמחתי שעדיין יש לי את זה, שאני עדיין יודע מה לא לבחור. מאז הסתובבתי ועשיתי אלפי שידוכים בשיטה הזו. המלצתי לחברים וחברות עם מי לא לצאת. עם מי לא להתחתן. הסטטיסטיקה הייתה לטובתי.

כבר 40 שנה אני בוחר בחירות בלי לדעת לבחור. בחרתי לא להתחסן נגד קורונה. רציתי לחכות קודם לראות אם למי מחבריי יקרה איזה אסון. פתאום אשתי התקשרה בדרמתיות וצעקה: "200 מטר מהמשרד שלך יש עכשיו חיסונים ספייר שמחפשים למי לתת! רוץ עכשיו! יש 30 מנות!" ואני, שבחרתי מרצוני החופשי לא להתחסן, כל כך נבהלתי מהמלל המהיר, הקולני והמצווה, ומצאתי עצמי עם מחט בכתף השמאלית בניגוד מוחלט להיגיון הבחירה החופשית.

שוב, בדיוק כמו בחתונה, התברר שאשתי תמיד יודעת מה לבחור בשבילה – אבל הבחירות האלה בסופו של דבר משפיעות עליי. עוד בחירה שלה שהתבררה כנכונה עבורי. האמת היא שבזכות החיסון קיבלנו דרכון ירוק וירדנו לאילת. היא, כמובן, בחרה את המלון. ואת סדר החנויות שנכנסנו אליהן. ואת הסרט שראינו. אני כמובן בחרתי - שהיא זו שתבחר.

עוד רגע בחירות לכנסת. לא אירוע לאנשים כמוני. אחד נראה לי יותר מדי, אחד נראה לי פחות מדי. יום אחד אני מאמין למישהו, יום למחרת אני בטוח שהוא שקרן. במהלך קמפיין הבחירות החלפתי את המפלגה שלי כמה פעמים. נתתי 'לייק' בפייסבוק לארבעה מועמדים שונים. אני רואה סקר – ומחליף מפלגה, אני רואה ראיון בטלוויזיה ומשנה את דעתי ברגע. אבל דבר אחד, כאמור, אי אפשר לקחת ממני. אני יודע מה לא לבחור. התחלתי לשלול מפלגות מתוך תקווה שכך אשאר עם המפלגה היחידה שנכונה לי. הבעיה היא שאני כל כך טוב בלדעת מה לא לבחור – שמהר מאוד מצאתי את עצמי ללא מפלגה.

חזור למגזין