דלג לתוכן העמוד
המגזין הדיגיטלי של מטה בנימין
גיליון 442 ניסן תשפ"א מרץ 2021
מאמרים

נושמים יחד

אנחנו משקיעים מאמץ גדול בלא להיעזר באחרים. מניסיוני כדי לדעת לעזור צריך לדעת גם להיעזר. אני מאמינה בזה בכל ליבי ובגישה הזו מגיעה לעבודתי

עטרה רוזנבאום, רכזת מרכז עוצמה ותוכנית נושמים לרווחה, האגף לשירותים חברתיים,

נושמים יחד
איור: freepik

אני פותחת בסיפור אישי. מאוד אישי. אבל מכיוון שכבר סיפרתי אותו כמה פעמים וכמובן קיבלתי רשות מהמשפחה אני מעלה אותו על הכתב.

לפני ארבע שנים וחצי, אני נמצאת בסוף הריון, בלחץ לסגור כמה שיותר דברים לקראת יציאתי לחופשת לידה. במקביל אני מנסה לקבוע ועדת קבלה למשפחה לתוכנית "נושמים לרווחה", מקבלת את טופס ההפנייה, עוברת עליו ומתרשמת שהמשפחה מתאימה. אני מנסה לתאם יחד עם עו"ס המשפחה זמן לוועדה. בינתיים האיש שלי וחלק מהילדים מפתחים שפעת. אני כמובן נדבקת ולוקחת את זה קשה. עוברים כמה ימים, כולם מחלימים וחוזרים לשגרה ורק אני עוד לא. קמה בבוקר ומגלה שנעלם לי הקול. לא מצליחה להוציא אף צליל. לקראת הצהריים אני מתקשה לנשום. הפלאפון שלי לידי. אני מתקשרת לבן שלי שנמצא בבית ליד המחשב ולוחשת לו שיבוא. הוא נכנס לחדר ואני לוחשת שקשה לי לנשום ושיתקשר מהר לתהילה חברה שלי שהיא אחות ובעלה נהג אמבולנס, ויגיד לה שקשה לי לנשום. חוויתם פעם קוצר נשימה? כשאתם מנסים לשאוף אוויר ופשוט לא נכנס? חוויה נוראית. החרדה מטפסת לי בגרון. תהילה מיד מרימה טלפון למד"א ומזעיקה אמבולנס. היא מגיעה אליי הביתה וממש אחריה צוות מד"א מיישוב שכן נכנס אליי לחדר. אני יושבת במיטה בפיג'מה ושיער פרוע, ערימות של טישיו סביבי. תוך רגע מודדים לי דופק, מחברים אותי לחמצן ומורידים אותי לאמבולנס לפינוי. החובש מרגיע אותי במהלך הנסיעה, בודק שאני מצליחה לנשום. אנו מגיעים לבית חולים ואני מודה להם ונפרדת מהם לשלום. אובחנתי עם דלקת ריאות חריפה ושפעת ונשלחתי הביתה עם טיפול אנטיביוטי. לעבודה אני כבר לא חוזרת. שבועיים וחצי לאחר מכן אני יולדת בן בריא ומתוק ומפליגה לי לעבר השקיעה (לא באמת, אבל בינינו גם ככה זה שקר שקוראים לתקופה הזו חופשת לידה). החודשים חולפים ואחרי קצת יותר מחצי שנה אני חוזרת לעבודה. מתחילה להיפגש שוב עם המשפחות ולחדש קשרים. וגם מכירה את המשפחות החדשות שנכנסו לתוכנית בזמן שלא הייתי ולוו במסירות על ידי העובדת הסוציאלית שהחליפה אותי.

אני מגיעה להכיר את המשפחה ההיא, שלא הספקתי להיפגש איתה. הם אנשים מקסימים ויש חיבור מידי. כשאני שואלת על תחביבים או דברים מיוחדים שהם עושים, האב מספר לי שהוא מתנדב בתור נהג אמבולנס. בום. נופל לי אסימון. אני מסתכלת עליו ושואלת אותו: "יכול להיות שהיית אצלי בבית?" הוא מתפלא: "מה? מתי?" ואני מזכירה לו, "הייתי בהריון, בחודש תשיעי עם קוצר נשימה. זוכר?". הוא נזכר, מחייך, ואומר לי שאכן זה היה הוא. התרגשתי נורא, יכולתי סוף סוף להודות לו.

אחרי שנרגענו מהגילוי אמרתי שאני חושבת שזה מדהים: שכשהוא היה מסוגל לבוא ולתת לי חמצן, לעזור לי לנשום, פשוטו כמשמעו, אז קיבלתי את זה ממנו. ועכשיו תורי לבוא ולתת להם אוויר דרך תוכנית "נושמים לרווחה".

מבחינתי זה סיפור מכונן מכל כך הרבה בחינות. כאמור סיפרתי אותו יותר מפעם אחת. השיא היה לפני שנה כשעשינו סדנה בתנאי נופש למשפחות שסיימו או עמדו לסיים את "נושמים לרווחה" או תהליך דומה במרכז עוצמה. את הסיפור סיפרתי במהלך מופע פלייבק, כשהזוג המדהים הזה יושב לצדי. הרבה דמעות של התרגשות היו שם באולם.

לכולנו יש מקומות בהם אנו נזקקים לעזרה ואחרים בהם אנו יכולים לעזור. אני חושבת שאנחנו משקיעים מאמץ גדול בלא להיות נעזרים, לא להזדקק למישהו, והרבה פעמים אנחנו נפנה לעזרה רק כשכבר כלו כל הקיצין. מניסיוני הקצר כדי לדעת באמת לעזור צריך לדעת להיות גם בעמדה של נעזר. אני מאמינה בזה בכל ליבי ובגישה הזו אני מגיעה לעבודתי.

באגף לשירותים חברתיים אנו פוגשים משפחות ויחידים במצבי משבר רבים ושונים. התערבות האגף מתרחשת כאשר המשפחה היא שבוחרת לפנות ולהיעזר (מלבד מקרי קצה בהם אנו מחויבים ליזום התערבות על פי חוק), ואנו כאן שמחים לעזור ולסייע ככל הניתן.

מרכז עוצמה ותוכנית נושמים לרווחה הוקמו על מנת לסייע למשפחות החוות קושי ומצוקה כלכלית, אם בעקבות משבר או מחיים של עוני רב דורי ומתמשך.
"אין חבוש מתיר עצמו מבית אסורים". החיים בתוך מציאות של חובות, של משכורות נמוכות והוצאות גבוהות משפיעים על כל רבדי החיים: על ההורות, על הזוגיות, על החיים הקהילתיים ועוד. במסגרת התוכניות שלנו ננסה ביחד לבנות מערך שלם של מענים בתחומי התעסוקה, מיצוי זכויות וכלכלת המשפחה יחד עם מעטפת רגשית טיפולית כדי לסייע למשפחה לסלול דרך חדשה לחיים טובים יותר.

אם יש משהו אחד שהקורונה לימדה אותנו, זה על השבריריות של הביטחון הכלכלי שלנו. ראיתי משפחות עם הכנסות נמוכות בשגרה שהקורונה כמעט ולא השפיעה על מצבם הכלכלי, ולעומת זאת משפחות שחיו ברווחה כלכלית וחווים כיום משבר נוראי. לא לעולם חוסן. כולנו יחד במעגל הזה של עוזרים ונעזרים.

בשנים האחרונות זכיתי לנהל את מרכז עוצמה ויחד עם שותפים נהדרים לדרך ועם כל עובדי האגף לשירותים חברתיים אנחנו מצליחים להגיע עם המשפחות להתקדמויות מרשימות.

אין לי אלא להצדיע בראש ובראשונה לאותן משפחות נהדרות שנותנות בנו אמון, שפותחות את ביתן ואת ליבן, את דפי חשבון הבנק ומכתבי ההתרעה מהוצאה לפועל, וביחד חולמות אתנו וצועדות לקראת שינוי.

מרכז עוצמה נותן שירות עבור משפחות המוכרות באגף לשירותים חברתיים. לקבלת סיוע ממרכז עוצמה יש לפנות לעו"ס היישוב.

חזור למגזין