כולנו זקוקים לחסד

הקורונה והסגר המרחף מעלינו לא הרתיעו את בני הנוער של בנימין. גם בשנה זו של אי-וודאות, הם שינסו מותניים ויצאו לדרך יחד עם רכזי הנוער ביישובים, כדי להוציא לפועל כבכל שנה קייטנות קיץ שכולן על טהרת ההתנדבות והנתינה לילדים מתוך ומחוץ לבנימין.

ילדים עם צרכים מיוחדים, ילדי עולים או ילדים שהוצאו למסגרת חוץ ביתית - ברבים מיישובי בנימין מסורת רבת שנים נהוגה בקרב בני הנוער מכיתה ט' ועד י"ב לארגן קייטנה בת כמה ימים מאלף ועד תו לקהל יעד שישמח ביוזמה הזו.
כשהקורונה הפתיעה אותם ושינתה להם את מסלול ההכנה השגרתי, הפתרונות שאולתרו לאורך הדרך, האמונה בחסד העצום שהם אמונים עליו והרצון העמוק לתת, גרמו להם – לעתים בזמן מקוצר ועם תמונת תקציב בלתי ברורה - להוציא תחת ידם קייטנות לתפארת, עם חניכים מרוצים עד השמיים, ובעיקר בני נוער עם ערך מוסף שלא נמצא בשום מקום אחר.

 

היעד: 90 אלף שקלים

ראם בניטה, בן 18 מכוכב יעקב, נער אנרגטי עם זיק שובבות בעיניים, זכה השנה להפיק עם בני גילו את הקייטנה המסורתית לילדים מבית הילד אמי"ת גילה. קייטנה שהוא מלווה מאז היה בכיתה ט'. זו השנה העשירית לקיומה של הקייטנה והרביעית שהשתתף בה וסגר מעגל כבוגר.

בכל שנה בני הנוער מכוכב יעקב מתחילים את ההכנות כבר בחנוכה בסבב של התרמות, כשהם יוצאים למדרחוב הירושלמי עם שירים וקופות צדקה, ומבקשים מהעוברים והשבים לפתוח את הכיס והלב עבור הילדים שחלקם הוצאו מבתיהם בצו בית משפט. מההתרמות המוקדמות האלו הם גייסו השנה 4,000 ש"ח. את הסכום הקדישו לקניית מכשיר אייפון 12 פרו מקס שרכשו בהנחה, ואז הגרילו אותו בין רוכשי כרטיסי ההגרלה שנמכרו בעלות 30 ש"ח לכרטיס. "הרווחנו מזה 14,000 שקלים", מספר ראם בשמחה. "את כרטיסי ההגרלה קנו אנשים מכל רחבי הארץ - אילת, נהריה, הוד השרון. הפצנו את זה ברשתות החברתיות ואנשים הגיבו בהתלהבות ופרגנו לנו ב'כל הכבוד', ראו שזה נגע בהם".

למרות הסכום הנאה, כדי לממש את שאיפותיהם ידעו בני הנוער של כוכב יעקב כי ארוכה הדרך, שכן קייטנה כזאת עולה בסביבות 90 אלף ש"ח. "זה סכום ענק שמממן ארבעה ימים שבהם מפנקים את הילדים בלי סוף והם לא מפסיקים לחייך לרגע", מסביר ראם מה הניע אותם להוסיף ולהתאמץ. "היום-יום והשגרה שלהם לא פשוטים, וזה הדבר הכי מספק בעולם. לשם כך עשינו הד-סטארט מטורף והגענו ל-55 אלף ש"ח בעזרת חמ"ל טלפונים שאותו איישו החבר'ה. בסך הכל גייסנו 96 אלף שקלים", אומר ראם ונשמע שעד עכשיו הוא עדיין מופתע לטובה מהסכום הגבוה אליו הגיעו.

 

אתם עוברים בכל שנה דרך ארוכה, די מפרכת. מתי קשה ואיך חוזרים לעלות חזרה על הסוס?

"נכון שזה קשה. כל הנוער שותף בארגון אבל אנחנו השמיניסטים אחראיים על זה, יושבים ושוברים את הראש. לא פשוט לשלב את זה עם החיים הפרטיים והבגרויות. יש רגעים מתסכלים, אבל ברגעים האלה היינו עושים ארוחת בוקר שבה נפגשים ונכנסים כולם חזרה ל'ראבק'. זו קייטנה חשובה לכולם, וגם אם באופן זמני יוצאים מהעניינים ידעתי שאין מצב שאני מוותר על זה".

בית הילד בגילה נבחר כמושא הקייטנה שנים רבות לפני שראם נכנס למלא את תפקידו, ובכל זאת, אני שואלת אותו על הבחירה בקהל היעד הספציפי הזה.

 

מה מעורר בבני הנוער המפגש עם ילדים מבית הילד?

"לא סתם אנחנו עושים את הקייטנה לילדי בית הילד. יש הרבה יישובים שעושים לילדים עם צרכים מיוחדים. לנוער שלנו זה פחות מתאים, אנחנו מחפשים את החיבור לילדים שיש להם המון אנרגיות ובאים לשמוח. יש חניכים לא פשוטים ויש חונכים שקשה להם, אבל זה מספק".

 

מכינים את החבר'ה למפגש הזה?

"לפני הקייטנה מנהל בית הילד מעביר לנו נקודות חשובות של עשה ואל תעשה, לשים גבולות. למרות שאנחנו באים לעשות כיף, גבולות זה חשוב. אנחנו מקפידים שלא תהיה חשיפה לסיפורים האישיים, ורוב החונכים לא מודעים לסיפור של החניכים שלהם".

 

אתם יוצאים מהקייטנה עם מחשבות על העתיד?

"הקייטנה, המפגש עם הילדים והגיבוש של הנוער משפיעים מאוד. יש לי חבר שבעקבות קייטנות קודמות, הולך לבית הילד להתנדב כל שבוע, ואם הוא מפסיד הוא מבואס. הוא מחובר לילדים ברמה מטורפת, הילדים מראים לו הערכה וזה מרגש, הוא כמו אח גדול בשבילם. זה מדהים לראות את זה. היו אצלנו חבר'ה מהיישוב ששהו בבית הילד כל הסגר הראשון, חודשיים לא יצאו משם. חניכים באים אלינו לפעמים בשבתות ולאורך השנה נשמר הקשר", אומר ראם המשתייך לצוות הטכני של הקייטנה. "ההדרכה פחות מתאימה לי, אני רואה מהצד וזה עושה לי טוב על הלב".

 

מה חשוב למי שמארגן?

"חשוב לי שהקייטנה תהיה הכי טובה ברמה הטכנית, ויש המון למה לדאוג: שלוש ארוחות ביום, שכל חניך יקבל אוכל, שיהיה מספיק ושהכל יהיה מאורגן ונקי, לדאוג לקפל ולהחזיר הכל למקומו, לדאוג לשתייה ולפינוקים בין לבין. גם לקנות לחונך את כל מה שהוא צריך כי אין לו פנאי לזה, הוא כל כולו עם החניך".

במשפט סיכום, מספר ראם על רגע אחד בסופה של כל קייטנה, שבו כולם פורצים בבכי, החניכים והחונכים. רגע מרגש שמלמד על השבוע שאותו עברו :"זה נשמע מצחיק אבל זה פשוט מטורף, כל הילדים וכל הנוער פשוט בוכים כמו ילדים קטנים כשהקייטנה נגמרת".

ואולי הבכי הזה, ההתפרקות בסופה של הכנה ארוכה שמגיעה לשיאה בשבוע אינטנסיבי, מראה עד כמה החיבורים שנוצרו שם מיוחדים ועמוקים.

 

כלום לא מובן מאליו

רחל תמה רוזנברג, בת 17 וחצי מכוכב השחר, סיימה השנה את כיתה י"ב ובמקביל לתום הבגרויות מונתה לאחראית הפעילויות בקייטנת איל"ן המסורתית ביישובה. למרות ספק גדול עד לרגע האחרון לגבי קיום הקייטנה, בנוער כוכב השחר לא היססו ומצאו דרך לשמר את המסורת ולקיים את הקייטנה המיועדת לילדים עם מוגבלות פיזית. "לאורך כל הדרך היו קשיים וחששות מאוד גדולים", מספרת רחל תמה. "יום לפני הקייטנה רכז הנוער אמר לנו שעדיין יש סיכוי שלא נוכל להוציא אותה אל הפועל בגלל בעיית תקציב. ארגנו מהר התרמה ממש גדולה עם התגייסות של הנוער ואיכשהו השלמנו את התקציב הדרוש". יחד עם זאת, עדיין נדרש מהם לצמצם את מספר ימי הקייטנה ולאתר מקום חלופי וזול יותר. עד שכבר הצליחו לעמוד במשימת התקציב התברר שנתקלו בקושי נוסף - גיוס חניכים. בעוד שבכל שנה הקייטנה של כוכב השחר מבוקשת בקרב ילדי והורי עמותת איל"ן (איגוד לילדים נפגעים), השנה עננת חוסר הוודאות יצרה מצב של הרשמה דלה. "היו מלא ביטולים, היו כאלה שנרשמו לקייטנות אחרות. לאורך כל הדרך הייתה התלבטות גדולה האם לעשות את הקייטנה".

בסופו של דבר, התקיימה הקייטנה ואליה נרשמו 22 חניכים, והגיעו לסייע כ-70 בני נוער, מעל ומעבר למצופה.

בכוכב השחר הנוער המשתתף בקייטנת איל"ן הם בני י'-י"ב. לרחל תמה, היה זה המפגש השני עם ילדים נכים, ועל כך היא מספרת: "גם בפעם שעברה הייתי בצוות הטכני ויצא שהחלפתי ליומיים חונכת, והייתי בשוק. הבנתי איזו הקרבה זה דורש. היה לי כל כך קשה להתמודד, למשל בסיוע הפיזי לחניכה, ויש חונכים שנמצאים איתם יום יום. אבל אני ממש שמחה שעשיתי את זה".

 

עם איזה מסקנות יצאת?

"בשתי הפעמים יצאתי עם הערכה עצומה לנוער. היום נראה שכל אחד עסוק בצרכים שלו ופתאום אתה רואה שגם החבר'ה הדוסים וגם  החבר'ה הפחות דוסים מגיעים ומתנדבים, וזה מרגש בטירוף. המסקנה שלי היא שאין על הנוער של היישוב. לכל בנאדם יש לב פועם שרוצה לעזור, זו חוויה מדהימה בכל פעם מחדש לראות את זה, וגם להודות על כל הטוב המטורף שיש לי, ידיים ורגליים ולהתקלח לבד. כלום לא מובן מאליו".

 

היו מחשבות על המשך עיסוק בתחום?

"יש בנות שבאמת גילו קליק עם האוכלוסייה הזאת ורוצות להכיר יותר, להיפתח וללמוד. אני יותר טובה בצוות הטכני, אבל יש בנות שפרחו מהמפגש הזה", אומרת רחל תמה.

 

מאכזבה להצלחה מסחררת

בני הנוער של עלי מארגנים בכל שנה קייטנה לילדי עמותת "עלי שיח", ילדים עם צרכים מיוחדים שונים, כמו אוטיזם, ליקויי ראיה ולקויות משולבות. בכל שנה הקייטנה מתקיימת במשך שבוע מראשון ועד מוצ"ש. השנה, בשל אילוצי הקורונה מספר הימים צומצם והיא התקיימה משישי ועד שלישי. הקייטנה מתקיימת בעלי בשילוב יציאה לפעילויות חוץ כמו לונה פארק, סופרלנד, הופעות חיות ועוד. הנוער כולו שותף לעשייה ובשבת היישוב עורך לילדים המתארחים בו קידוש חגיגי. עודד אבנית, בן 17 מנוער עלי, מספר על ההתארגנות המאוחרת השנה: "בדרך כלל אנחנו מתכוננים שנה מראש. הקייטנה השנה התחילה במתכונת מצומצמת, ואז - כשקיבלנו אישורים, תוך שבוע הרמנו פרויקט גיוס ענק דרך JGIVE עם חמ"ל טלפונים שהנוער אייש והתקשר לאנשים מהיישוב ומהסביבה להתרים".

 

עד כמה היישוב מעורב בהפקה?

"אנחנו משתדלים שהיישוב יהיה מעורב וגם שואפים לצאת מגבולות היישוב. בגלל שהיינו מבואסים משנה שעברה כשהקייטנה בוטלה בגלל הקורונה, כל כך רצינו שהפעם זה יקרה. כשהודיעו שהקייטנה תתקיים וראינו שהתאריך מתקרב ואנחנו על אפס תקציב, היינו בדאון והנוער פחות תפקד, לכן כולם התגייסו. כשזה יצא לפועל זה מילא את כולם", אומר עודד.

כדי לסבר את האוזן על ההשקעה, מדבר עודד במספרים: "עלות קייטנה בשנה רגילה היא מעל מאה אלף שקלים. השנה שאפנו לגייס 150 אלף וגייסנו מעל 200 אלף. בסוף הוספנו עוד ועוד פעילויות. מאכזבה גדולה שאין לנו אפשרות לארגן קייטנה היינו ב'היי' ענק.

"כל השנה מצפים לזה ועובדים ועושים מלא דברים בשביל להגיע לשבוע הזה בקיץ ואז יש סיפוק שאי אפשר לתאר, זו עזרה שזכינו לתת", אומר עודד על הקייטנה שסגרה השנה גם היא עשור להקמתה.

למי שלא בקיא ברזי הלקסיקון, לכל קייטנה יש מנכ"לים – הלא הם השמיניסטים שמנהלים אותה ביד רמה, מרמת החשיבה ועד הביצוע בפועל והחפיפה לשכבות הגיל שתחתיהם.
"אחי הגדול היה המנכ"ל הראשון בקייטנה הזאת", מספר עודד ומוסיף כחונך בקייטנה לתאר את המפגש עם ילדי צרכים מיוחדים: "לנו יש קרובת משפחה עם צרכים מיוחדים, כל אחיי היו שותפים בקייטנה הזאת, לאורך השנים המשפחה שלנו הייתה חלק ממנה וגדלתי על זה. למרות זאת כשהגעתי בגיל 15 להיות מדריך לבד או עם שותף זה היה קשה. אתה מקבל שוק ומתמודד עם מצבים שלא חשבת שתתמודד כמו לקלח חניך, מה עושים כשהוא לא מבין אותך ואתה לא מבין אותו, אבל אתה נעזר בגדולים יותר שחוו את זה לפניך ויש עם מי לדבר, לא חסר. אם אתה נתקל בבעיה שחניך, נגיד, מחליט לרוץ לכביש ואתה לא יודע מה לעשות ולא יודע איך לעצור אותו כי הוא גדול ממך, אתה נעזר במי שלידך כי כמה דורות עובדים על זה ביחד".

 

זה בטח מוסיף המון לגיבוש הנוער ביישוב.

"לגמרי. זו פעילות שמרכזת את כולם למשהו אחד גדול ומרשים, שהוא לא קורה באמת רק שבוע אחד בקיץ. כל ההכנה מגבשת את הנוער. הקייטנה עצמה מוציאה מאנשים דברים שהם לא יחוו בשום פלטפורמה אחרת".

 

זה נותן למשתתפים מחשבות על עיסוק להמשך?

"בטח!", הוא אומר. "שתי אחיותיי הגדולות עסקו בתחום בשירות לאומי ויש לי אח שמנהל בגוש עציון בית לילדים עם צרכים מיוחדים. יש חניכים בקייטנה שגרים ביישוב וממשיכים את הקשר. זה משפיע על רובנו, בנים ובנות".

עודד מספר בסיפוק על התגובות הנלהבות לקייטנה מחוץ לבנימין ומסכם: "יכול להיות שיש עוד נוער שעושה משהו דומה אבל אין לדבר הזה תחליף בשום דבר שתתנדב בו. כלום לא ייתן לך את אותה תחושת סיפוק כמו כאן. אני אישית מתנדב בבני עקיבא בתור מדריך של השבט הכי גדול ואומנם זה מספק ומשמח, אבל בשום צורה לא מעניק את אותה תחושה. אתה מסיים מתנשף כי זה לוקח הרבה כוחות, אבל עם תחושת שמחה שאין לה תחליף".

 

השפעה לטווח רחוק

אם תעברו פעם בחוצות העיר ותתקלו בצוות רקדנים מיומן שרוקד בהתלהבות, וקהל רב מתגודד סביבו, נסו לשאול ואולי תגלו שאלו בני הנוער מהיישוב דולב שמתרימים באמצעות הריקוד כסף לקייטנות שהם מארגנים לילדים עם צרכים מיוחדים.

ענת שפירא מדולב המשמשת בארבע וחצי השנים האחרונות כרכזת הנוער לבנים ובנות, מספרת על נוער דולב המונה כמאה בני נוער פעילים ובכל שנה מארח שתי קייטנות לילדים ונוער עם צרכים מיוחדים – בפעם הראשונה לחמשו"ש (חמישי-שבת) ופעם שנייה בקיץ, לקייטנה בת ארבעה עד שישה ימים.

על הארגון מספרת ענת: "יש צוות שמיניסטים שאחראיים על כל הקייטנה, החל מהקמת צוות טכני, גיוס כספים, בניית לו"ז וגם ליווי מד"א. אנחנו לוקחים את זה מאוד ברצינות. יש אחראי על צוות חונכים-חניכים שאחראי למשל להתאים חונך לחניך, שיהיה להם הכי טוב שאפשר. הלו"ז בקייטנה צריך להתאים לילדים ונוער עם צרכים מיוחדים, שימלא את היום, שלא יהיה 'זמן מת'.
כל שכבה אחראית על משהו. בני הנוער של החמישית אחראיים על התפאורה וההווי; כיתות י'-י"ב הם חונכים ואחראים על עוד דברים והשמיניסטים חונכים או בצוות הטכני".

 

כמה תקציב דרוש למשימה ואיך מגייסים אותו?

"לקייטנה של שישה ימים נצטרך כ-70 אלף שקלים. השנה הסתפקנו בקצת יותר מ-30 אלף שקלים. לאורך כל השנה בני הנוער שלנו עובדים ומגייסים את הכספים באמצעות התרמות טלפוניות, יריד 'מוסיקפה' שהכנסותיו תרומה לקייטנה, השכרת מכונות ברד, פופקורן ועוד, ובעזרת סדנאות שתורמים אנשי היישוב, כמו קרמיקה, שוקולד או הישרדות. רוח ההתנדבות היא חלק מהפרויקט. שלושה חודשים לפני הקייטנה אנחנו יוצאים להתרמות במודיעין וירושלים, עוברים פיזית מבית לבית וגם מאיישים חמ"ל טלפונים".

 

איך בני הנוער נרתמים למשימה?

"יש אחראי לגיוס הנוער וגיוס ההתרמות. הכי קשה לגייס מתרימים, משום שאף אחד לא אוהב לעצור אנשים ברחוב ולדפוק בבתים. לכן אנחנו מנסים שזה יהיה כיף, דוגמת הפלאש-מוב ברחובות ירושלים עם צוות רקדנים. יש לנו ריקוד שעובר מדור לדור ואנשים עוצרים ומתעניינים ותורמים. כשאנשים פותחים את הכיס זה פותח אצל הנוער את המוטיבציה להתרים עוד.

גילינו גם שבקבוצה גדולה יש יותר מוטיבציה. השנה לא עשינו פלאש-מוב אבל צ'יפרנו בקרטיבים ובתחרות בין המגייסים מי מגייס יותר כספים. לפני שנתיים עשינו תחרות כזו ומישהו התרים 5,000 ש"ח מקרובים מפה ומשם, והוא זכה בפרס שווה. ראינו גם בשנים קודמות שגייסו הרבה כסף בזכות התחרות הזאת. בדרך כלל סבא וסבתא פותחים את הלב ותורמים, ובדולב יש תורמים קבועים של בשר לארוחות הקייטנה, היישוב תורם את הבריכה והאולם, והאנשים פותחים את ביתם קרוב לשבוע ללינה, אוכל ואירוח לשבת של החניך והחונך", מספרת ענת.

כשהדרך אל היעד נראית ארוכה ענת מעודדת את בני הנוער שתמיד בסוף יהיה בסדר. "אנחנו מעודדים אותם שגם אם זה לא מושלם, החניכים וכולם יוצאים מרוצים".

בדולב המפגש עם ילדי צרכים מיוחדים הוא דבר שבשגרה: "יש כאלה שלא נפגשו עם זה קודם אבל רבים כן מתנדבים ב"לב בנימין" למשל. יש לנו משפחות קבועות מהנוער שכל שתי שבתות מארחות ילדים עם פיגור, בלי קשר לקייטנה, כדי לאפשר להורים הפוגה".

 

איך נערים ונערות מסתדרים עם המעמסה בשבוע הקייטנה?

"יש כאלה שזה חדש להם ולא תמיד פשוט. לפעמים פיזית זה לא קל וצריך המון סבלנות, אז אנחנו מתאימים שני חונכים ולא אחד כדי שיחלקו את הכוחות ביניהם. אנחנו משתדלים שלא תהיה מעמסה ושהחונך יצא מהקייטנה בהרגשה טובה".

המאמץ הפיזי, מסתבר, נותן את אותותיו בכל שנה מחדש, והפעם קיבלו בדולב אתגר נוסף: "השנה כל החמשושים נכנסו לבידוד. היה חסר לנו כוח אדם אז עבדנו כפול". ענת, שזו הפעם הרביעית שהיא מלווה את הקייטנה ביישוב, מגלה כי "בכל שנה הצוות המוביל יוצא בסוף חולה ממש. זה שבוע אינטנסיבי, מלווה בשבירת שגרה ומלא אטרקציות, אנחנו באים לשמח ולעשות כיף וב"ה מצליחים אבל זה מתיש נורא. השנה הייתה סיעתא דשמיא שהקייטנה קוצרה לארבעה ימים. זה היה מדויק מבחינת כוחות הנפש והלו"ז".

 

אילו אתגרים מלווים את החונכים ואיך מסייעים להם בזמן אמת?

"קשה להכיל חניך שמתלונן והחונך צריך להתמודד עם חוסר האונים הזה. לפעמים החונכת מרגישה דחויה וזה לא אישית, זה האופי של החניכה. אז יש רכזת חונכים ובת שירות לאומי שהיא אחראית תמיכה שבאה ומעודדת. אבל בסוף החניכים יוצאים שמחים וההורים מגיעים עם אור בעיניים לקחת אותם. לבני הנוער זו חוויה מגדילה ומעצימה שמוציאה אותם קצת מעצמם. בשישה ימים בהחלט יורד לך האסימון שיש פה אחריות".

השנה, מתוך 16 בנות דולב שיצאו לשירות לאומי, שבע בנות יצאו להתנדבות בחינוך מיוחד לילדים ומבוגרים, "בלי להכליל בתי ילד ותיכונים של נוער בסיכון", אומרת ענת. "יש לי סיפור שמעלה דמעות בעיניים בכל פעם שאני מדברת על זה, על מישהי שעברה ליישוב ועלתה לכיתה ט' ולא רצתה להתקרב לקייטנה. היא הייתה חדשה ביישוב ולא הבינה מה ההתלהבות של כולם. ואז בשבת היא התחברה לילדה עם פיגור שבמקרה הייתה גם השכנה שלה. בסוף הקייטנה היא אמרה לי: 'זה לא דיבר אליי, באתי לעשות תפאורה וללכת, אבל היא שבתה את ליבי. היום היא חונכת צמודה שלה ושל אחיה. כבר שנתיים היא מטפלת בשני הילדים הקטנים האלה באהבה. ההורים יכולים להתאוורר, לצאת אחר הצהריים. המפגש הזה נוצר בזכות הקייטנה".

"יש פה התנדבות רב שכבתית עם מטרה טובה", קובעת ענת. "יש בזה ערך גבוה של למידה. אתה מתעסק עם נשמות ותורם את חלקך, ויש פה מערך שלם בניהול. נמצא כאן הנוער על כל גווניו ושכבותיו. אין לנו פה הבדל בין החבר'ה, והחסימות נעלמות 'וידבר חמשוש עם שמיניסט'. זה מאוד יפה לראות את זה. אחרי הקייטנה יש 'היי' גבוה ובסוף כל יום אחרי שהחניך הולך לישון אנחנו מביאים בייביסיטר ומקיימים ישיבת צוות עם כל החונכים, שואלים איך החונך הרגיש ואיך היה החניך, יש פרגונים לחברים שעזרו גם מקרב הצוות הטכני שמקפל כסאות גלגלים, מוריד חניכים כבדים ועוד ועוד, ומפרגנים אלה לאלה. מתברר שלאורך כל היום כולם עזרו ותרמו ואתה מגלה כישרונות, איך כל אחד – גם בצד הטכני, גם במישורים אישיים, נתן את חלקו ברצון. אחרי הקייטנה אתה מסתכל על החבר הזה בעיניים טובות יותר.
"למרות הקורונה וכל אתגרי השנה, הייתה קייטנה מעולה. ואת יודעת מה", מסכמת ענת, "מספיק חניך אחד שמהופנט מסדנה אחת כדי לרוות נחת".