החיים עצמם - מתנות קטנות

את סוף הקיץ מציינים אצלנו במשפחה באופן מסורתי בכנרת. שורות ראשונות אלה נכתבות על שפת הכנרת, עם ילדים, מצופים, שמש, הרבה זיעה, לכלוך, אבק שנדבק לאבטיח, רוח שמעיפה כוסות חד פעמיות, צעקות "את לא נכנסת למים לבד", צעקות "אמא הוא מעצבן אותי" ועוד אלמנטים של חופש נעים וכיפי...

אני אוהב כל כך את הכנרת. בעיקר את הנסיעה שאחריה, במזגן, כשכל הילדים נרדמים ואשתי בהכרה חלקית בלבד. בדרך לכאן, כשהמכונית עוד הייתה מלאה במריבות וסכסוכים שלא היו מביישים את המזרח התיכון כולו, השמיעו ברדיו את השיר "שירת העשבים" ששרה בת כנרת נעמי שמר, ואני חשבתי לי שאפשר היה לכתוב יפה גם את שירת העצבים. 'דע לך שכל הורה והורה יש לו רגע קצה משלו', מלמלה אשתי והניחה לי להשלים את השיר. אם היינו מעלים את רביטל ויטלזון כטרמפיסטית, היא בטח הייתה מזייפת בחינניות: 'דע לך שכל ילד וילד יש לו שיטה מעצבנת משלוווווווו – ומשירת העצבים...'

אבל בדרך הביתה המכונית שקטה ואני עם עצמי נזכר שחסר ילקוט לאחד, קלמר לשניים, וכלי כתיבה לא קנינו בכלל. על פרויקט השאלת הספרים יש לי רק מילים טובות, אם כי אני תוהה לעצמי איזה שני ספרים יהיו אלו שהשנה החליטו שלא מחלקים וניאלץ לחפש אותם נואשות. כל שנה – כמו שכבר כתבתי לכם בשנה שעברה - אני מתפעם מחדש מהגאונות הזאת של הבכיר במשרד החינוך שאמר שם בישיבה המכריעה: "אבל תוציאו שני ספרים מהרשימה. אל תתנו להם הכל".

חוק חינוך חובה חינם במדינת ישראל הוא מאוד יקר. אבל האמת היא שזה לא בגלל הספרים וגם לא הציוד. גם לא התשלום על תוספת שעות חינוכית או קרן חינוך יישובית, או דמי משהו כאלה ואחרים. משהו שקרה בחוף הכנרת הזכיר לי את העניין הזה. באחת מקבוצות ההורים בווטסאפ נשלחה הודעה עם קישור לפייבוקס שקצת עבר זמנו - למתנת סוף שנה. מישהו החליט שהוא רוצה מימון המונים לרעיון שלו להעניק מתנה למחנך של הבן והתחיל להפעיל את כולם. הוא כנראה שלח את זה בכמה קבוצות כי ברגע אחד קיבלנו הצפה. מתנת סוף שנה למדריכה שמסיימת בתנועת הנוער, מתנת דרך צלחה למדריכה החדשה, מתנה קטנה וצנועה למורה שיצאה לחופשת לידה בתחילת הקיץ והכיתה לא התייחסה, מתנת סיום לארבע בנות שירות שהיו מדהימות ונתנו יחס אישי לכל הכיתה (אם זה לכל הכיתה אז זה לא אישי...), מתנת פרידה ממורה מהמם, מסור וכנראה לא צעיר במיוחד שבדיוק יוצא לפנסיה, וכמובן מתנה גדולה מלאה הכרת הטוב ואהבה למטפלות המהממות במעון. בכיתה ז' אוספים כסף גם למתנות בר מצווה לילדים כדי שלא יהיה מצב חברתי מביך ומישהו לא יקבל מתנה וכדי שכל ילד יתרגש ויופתע לקבל את מה שהוא נתן לשאר חברי הכיתה.

עם שישה ילדים ומכלול של תנועות נוער ומוסדות חינוך – מתנות זה סיפור לא זול בכלל. אבל האמת, רעיון נחמד. ישר ידעתי מה בורא עולם רומז לי. פתחתי קישור בפייבוקס, הוספתי מילים מרגשות והזמנתי את חבריי להצטרף למתנת סוף שנה לנהג שמוביל את הציוד המשרדי לבית הספר פעם בחודשיים. "הוא כל כך נחמד ובלעדיו לילדים שלנו לא יהיה חינוך, לא יהיה איך ללמוד להכין מטוס מניירות צילום". אמא אחת ענתה לי ברצינות "אבל זו העבודה שלו! אני לא מבינה למה צריך לתת לו מתנה". קבוצה נוספת פתחתי לשי עבור בעל המכולת. "זו לא תהיה בדיוק מתנה", כתבתי שם. "הכוונה היא בעיקר הכרת הטוב על דברים שאני מתכנן לקחת מהמכולת", ניסחתי באופן שנותן כיוון כללי. בקבוצה שנקראת 'פלאפל לכל עובד' שכנעתי עם המונולוג המרגש: "מי מאתנו לא נתקע רעב בסוף יום עבודה". אבל מסתבר שהרבה אנשים לא בודקים ולא קוראים במה מדובר ופשוט נכנסים ומשלמים.
עד מהרה גיליתי שאני תקוע עם כמה קבוצות פייבוקס שנולדו כבדיחה, ועם תשלומים של אנשים לא לגמרי אפויים שבאמת שילמו לבדיחה הזאת.

בקיצור, אם מי מכם מחפש מתנות קטנות – יש מענה כמעט לכל עניין ובכל תחום.

אחרי שעות ארוכות בכנרת ונהיגה בחזרה הביתה עייפתי מניהול הקבוצות, זו לא משימה פשוטה. נראה לי שיהיה נכון וראוי שייפתח קישור חדש – מתנת פרישה וסיום למנהל הקבוצות הפיקטיביות המיותרות ביותר בארץ.

שנה טובה ואל תשכחו לקנות מתנות לחגים.